המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מב

1גדר " מלאכת מחשבת " בשבת הוא: מלאכה תכליתית , שהתורה אסרה בשבת רק מלאכה שיש בה תכלית חיובית , ואם היא לא נעשתה לשום תכלית זהו בכלל "דבר שאינו מתכוון דמותר", ובשביל כך דעת הערוך ועוד ראשונים דאפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה שרי, כמבואר בתוס' כתובות (ו' ע"א).

2ועי' בחי' רעק"א (סי' ח') בהבדל שיש בין מתעסק דפטור שזהו כלל בכל העברות, ובין מלאכת מחשבת שזהו רק דין בשבת, שבזה הוא ההבדל, דבמתעסק יש עברה, אלא שאין בזה חיוב חטאת, מה שאין כן במלאכות שאינן בכלל מלאכת מחשבת אין בזה כלל עברה, כי מתעסק אנו ממעטינן מפני שכתוב "אשר חטא בה פרט למתעסק", והמיעוט בא במדת החוטא , כלומר, שחוטא באופן שכזה לא נכנס בכלל שוגג שחייב חטאת, אע"פ שאין כאן מיעוט על החטא כשהוא לעצמו, משא"כ כשבעינן מלאכת מחשבת הנה כשאין מלאכת מחשבת הרי אין כלל שם העברה , כי העברה היא במלאכה 936 עיין עונג יו"ט סי' כ שהאריך לחלוק על הרעק"א וסבירא ליה דמקרי מלאכה ועבירה, ורק במקום שנעשה מאליו והוא אינו עושה כלום אז לא מקרי מלאכה אבל בגוונא דנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה או במתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פשיטא שעובר על איסור ואטו אם רואה את חבירו הולך לחתוך את המחובר ויודע שהוא מתכוין לחתוך את התלוש אינו צריך להפרישו, עיין שם. .