המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מט

1אכן בגרמי יש שני סוגים, אע"פ ששניהם מיוסדים על היסוד של ההבדל בין עצם הדבר ובין האמצעי של הדבר. כי בכל נזקי אדם יש שני דברים, פעולת ההיזק והדבר הניזק , כרגיל באים שניהם באופן ישר , כלומר, הפעולה הוא בעצם הדבר , וההיזק בא מתוך הפעולה עצמה בלי שום אמצעי ומתווך ביניהם, כמו, למשל, אדם המשבר כלי שהאדם המזיק פועל בהכלי גופא וההיזק בא מתוך פעולת השבירה באופן ישר, ובשורף שטר יש לנו ציור שכזה, שההיזק בא ע"י ממוצע, כי מתוך פעולת השריפה כשהיא לעצמה עדיין לא היה בה ההיזק, אלא ע"י הממוצע שבדבר, כי הלוה לא ישלם לו בלי שטר, אבל ס"ס כאן נעשתה הפעולה ס"ס בלי אמצעי אלא הוא לבדו, אכן יש גרמי שכזה, שהפעולה פעולת המזיק בא ע"י אמצעי, כמו הפורץ גדר לפני בהמת חברו, והכופף קומתו של חברו בפני הדליקה, והשוכר עדי שקר להעיד, ונותן סם המות לפני בהמת חברו, והשולח את הבערה ביד חשו"ק וכו' וכו', בכל אלו הוא רק עשה את האמצעי לפעולת ההיזק, שבעצם היא נגמרה ע"י איזה כח אחר, אלא שהוא היה המכשיר לכך, ובכל אלו אנחנו אומרים שהוא פטור מדיני אדם.

2ואמנם יש גם בכהאי גוונא שאנו מחיבים, למשל, "דן את הדין וזכה את החייב וחייב את הזכאי אע"פ שלא נשא ונתן ביד לדברי האומר שאין מחזירין הוא חייב, או, למשל, מחיצת הכרם שנפרצה ואמרו לו גדור ונתיאש ולא גדרה, וכדומה, שחייב, והרי גם בזה באה פעולת ההיזק ע"י אמצעי?

3הנה עיין ברמב"ן בהקונטרס דיני דגרמי הנ"ל שמישב את זה ואומר: "כלל גדול יהיה בידך, כל הגורם ומחמת גרמתו בא הנזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינה תלויה בדעת אחרים, אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא כגון זה חייב ר"מ, ונקרא בגמ' ברי היזקא, ולפיכך דן את הדין, לדברי האומר, אין מחזירין חייב, דמעידנא דאמר איש פלוני אתה חייב נתחייב לשלם ממון ועל פיו שילם, מההוא שעתא הוא דגרם נזק, ואע"פ שאחר כך הוא משלם, כיון שהדן חייב לשלם ממון ועל כרחו הוא משלם הדין הוא הגורם משעה שחייבו - וכו' - ומשום הכי פטרינן בפורץ גדר בפני בהמת חברו ואיבדה - וכו' - משום דמצי אמר מי יאמר דנפקה, ואם תמצי לומר דנפקה, מי יאמר דאבדה דלמא משכח לה ולא ברי היזקא".

4והתמצית מדבריו הוא, דאמנם לר"מ חייבים לא רק על פעולת היזק ישרה, אלא גם על פעולת אמצעי להיזק, אבל במה דברים אמורים, אמצעי שכזה שמוכרח ההיזק לבוא ממנו, בין אם ההיזק בא בשעה שגרם או שהוא עתיד לבוא אחרי כך, מכיון שזה בא באופן של הכרחיות ואינו תלוי בדעת אחרים, על כגון דא חייבים מצד גרמי, ומכלל הן אתה שומע לאו, כשאין התנאים הללו אז הוא פטור 958 ראה בהערה לעיל שלהרמב"ן זהו ההבדל היחיד בין דינא דגרמי לגרמא, והגאון המחבר שחילק לעיל חילוק אחר ומצרף גם את התנאי הזה הוא אליבא דשיטת הרא"ש. .

5ואמנם זה מוכרח ג"כ מן התורה 959 הראשונים והאחרונים נחלקו אם דינא דגרמי הוא מן התורה או מדרבנן מטעם קנס, ראה באריכות ש"ך סימן שפו סק"א. (ודעת התומים סי' קיט סק"ב שאף שהוא מדרבנן אך אינו בתורת קנס אלא בתורת דין) וראה אבן האזל הל' נזקי ממון פ"ד ה"ב. , דאם לא כן למה היתה צריכה התורה לכתוב הדינים של אש ובור , תפ"ל מטעם אדם המזיק, דאע"פ שההיזק בא אח"כ ולא ממנו באופן ישר, אבל הלא הוא שהמציא את האמצעים של ההיזק? אלא בודאי מכיון שאינם אמצעים הכרחיים לההיזק, אלא רק אמצעים המאפשריים את ההיזק ע"ז אין חיוב אפילו מצד גרמי 960 עיין ברמב"ן בדינא דגרמי שהקשה למ"ד דרק בור ברשותו חייב ופטור בבור ברה"ר , אמאי לא יתחייב מדין דינא דגרמי. ותירץ שני תירוצים. א. דחשיב רק גרמא ולא גרמי כיון שהוא בא אל המזיק ולא המזיק בא אליו ולא ברי היזיקא (ועיי"ש ברמב"ן דבאש ורוח מסייעתו לא מקרי גרמי משום דלאו איהו בלחודיה קמזיק אלא גם הרוח). ב. דגזירת הכתוב הוא לפטור בבור (והוסיף שאין צריך לזה שהעיקר כתירוץ הראשון). ולפי התירוץ השני איה"נ שכל פרשת בור באה רק להלכותיה (וראה ברכת שמואל ב"ק סימן יח אות ב דלפי זה הפטורים בבור הם גם מדיני אדם המזיק עיי"ש בהחילוק בין מ"ד אשו משום ממונו דליכא הפטורים, וראה גם מש"כ הברכ"ש סימן כב ). .