המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית ה

1והסברא נותנת, דבזה גופא הוא המחלוקת בין ר' יהודא וחכמים , אי אין ביעור חמץ אלא שריפה או אפילו מפרד וזורה לרוח, דאם נימא דהמצוה היא בהפעולה בתור תכלית 867 גם כאן יש לדחות כנ"ל שאפשר שהמצוה היא בפעולה גם שלא בתור תכלית (כמו שחיטה או טבילה למ"ד שגם בזמנה אינה מצוה) ואפילו הכי המצוה היא עצם הביעור ולא רק שלא יהיה חמץ. , אז אי אפשר לקיים את המצוה רק ע"י פעולה מיוחדה, ולדעת ר' יהודא זו היא שריפה דוקא, אבל אם המצוה היא שלא יהיה לו חמץ, אז לא נפקא מינא לנו באיזה אופן הוא מביא לכך, ואז במפרד וזורה לרוח נמי יוצא ידי חובתו.

2וממילא לא קשה על הרמב"ם מהגמ' הנ"ל, דסוגית הגמרא קאי לר' יהודא שם, כמבואר להדיא, ולדידיה שפיר נחשב ללאו הניתק לעשה, משא"כ להרמב"ם דפסק בפ"ג מהל' חמץ ומצה (הלכה י"א) דהשבתתו בכל דבר, שפיר פסק דקנה חמץ בפסח דלוקה 868 תירוץ זה נמצא בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם חמץ ומצה פ"א ה"ג. .