המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית נח

1בכל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לר' שמעון יש להסתפק, אם זהו מטעם העדר הצורך , כלומר, דהצורך שאינה לגופה לא נחשב לצורך, וממילא הוא פטור מטעם מלאכה שאין בה צורך כלל, שזהו פסיק רישא דלא ניחא לו, או שהוא מטעם סילוק המלאכה , זאת אומרת, דכשנעשית המלאכה בצורך שלא לגופה עוד יותר גרוע משלא לצורך כלל, דבלא לצורך כלל הנה ס"ס המלאכה היא מלאכה אבל כשנותן להמלאכה מחשבה של אינה צריכה לגופה, זאת מבטלת לגמרי את שם המלאכה 978 למה שנכתב לעיל בשם הגר"ש היימן חידושי ר' ראובן והקה"י ישנם ב' סוגי מלאכה שאינה צריכה לגופה, פעמים שאין כאן מלאכה כלל ופעמים שיש כאן מלאכה רק ללא התכלית, עיי"ש. .

2ואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, דהנה בחי' הר"ן בשבת - הנדפס בטעות בשם חי' הריטב"א - כתב, דאע"פ שר' שמעון סובר דמקלקל בחבורה חייב, בכ"ז במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, והתוס' והרמב"ן חולקים ע"ז, ולדעתם במקלקל בחבורה אין הבדל בין צריך לגופה ובין אינו צריך לגופה, ומובן דבזה הוא פלוגתייהו, דלדעת הראשון הוא מטעם סילוק המלאכה , ולדעת האחרונים זהו רק מטעם העדר הצורך , ובמקום שאין אנו זוקקים לצורך כלל, שם לא שייך ההבדל בין צריכה לגופה או אינה צריכה לגופה 979 לפי מה שהובא לעיל מחלוקת רש"י תוספות בגדר צריכה לגופה דלרש"י הוא שברצונו באה לו ותכלית חיובית ולתוספות הוא הוא התכלית שהיתה במשכן ניתן לבאר באופן פשוט שלרש"י דחובל ומבעיר חייב גם במקלקל אם כן אין צריך כלל תכלית ואף בלא תכלית יהיה חייב, משא"כ לתוספות יצטרכו עכ"פ את התכלית שהיתה במשכן. .