המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית סב

1ועי' בתוס' שבת (ק"ו ע"א) שפשיטא להו להתוס' דבמוציא מרה לחפור בו את המת פטור, אע"פ אם יוציא את המרה סתם ממקום למקום בלי שום מטרה מיוחדת בודאי יהיה חייב, וע"כ ג"כ משום דמחשבת שאצל"ג מיגרע גרע מסתם.

2אכן שבתי וראיתי דזה גופא אינו ברור, מה יהיה הדין בסתם, כשלא חשב על המלאכה לא לצורך גופה ולא שלא לצורך גופה, אם יהיה חייב או לא, והספק הוא גם לר' שמעון וגם לרבנן, לר' שמעון אפשר דפוטר רק מחמת האצל"ג, אבל בסתם שפיר חייב או לא, וגם לרבנן דמחייב אפשר דוקא שמחייב כשחשב על אצל"ג, אבל ס"ס יש בזה איזה צורך אבל בלי צורך כלל אפשר דגם הם פטרי.

3וזה כמובן תלוי ג"כ בהחקירה הנ"ל.

4ובתוספתא בפרק הנ"ל "ישב האחד על הפתח ומצא צבי בתוכו אע"פ שמתכוון לישב עד שתחשך פטור מפני שקדמה צידה למחשבה, אין לך שיהיה חייב אלא המתכוון לצוד, אבל קדמה צידה למחשבה פטור".

5ואחד מן האחרונים 982 אבני נזר או"ח סי' קצג אות יג, עיי"ש באות א שהסתפק אם ההיתר ביושב השני אחר שעמד הראשון הוא משום שאין כאן מעשה או משום דלא הוי צידה בדבר שכבר נצוד, ותלה זאת במחלוקת רב ושמואל הנ"ל (ועיין שער הציון ריש סימן שיט, ודו"ק). ועיין רשב"א שהקשה על הגמ' שמסתפקת אם פטור או מותר או פטור אבל אסור, תמיהה לי והיאך אפשר לומר כן שהשני יהיה אסור, אטו אילו צד הראשון ובא השני ונטלו אחר שניצוד מה איסור יש בדבר. וראה ביאור הלכה סי' שטז ד"ה ישב אחד שנסתפק באם ישב אאחד בשבת בשוגג אם מותר לו להמשיך לשבת עיי"ש מה שהביא מהראשונים ומהאחרונים. מעיר על זה, איך יהיה הדין בזורק חץ לבהמה בלי כוונה להורגה וקודם שהגיע החץ אל הבהמה נתכוון להורגה, אם גם בזה יהיה פטור? ומביא ע"ז מעין ראיה מזבחים (ט"ו ע"א) דמהניא מחשבה מדפריש דם עד דמטי לאויר המזבח אע"פ שכבר עשה מעשה והדם ניתז מאליו, ובסוף פרק ב"ש מדמה הש"ס מחשבת דשבת למחשבה דקדשים?

6ולפ"ד ההבדל מובן מאליו, דבזורק חץ הנה המלאכה הוא מלאכה אף בלי כוונה, אלא שבלי כוונה אין זו מלאכת מחשבת, וכשמתכוון אח"כ טרם שקלע החץ אל המטרה הנה הוכיח סופו על תחלתו ושפיר נקראה מלאכת מחשבת, משא"כ בצידה, שכאמור, בלי מחשבה אין זו כלל בכלל מלאכה, וכשבאה הכוונה כבר אין הפעולה של הצידה.

7וגם מזה ראיה לדעת הרמב"ם הנ"ל דבצידה כו"ע מודים דבמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור מצד "מלאכת מחשבת", ובנ"ד כל ה"מלאכה" באה רק ע"י ה"מחשבת" כנ"ל.