המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר סט

1וע"י זה אפשר להסביר את דברי התוס' בריש ב"מ 1050 ב, א (ד"ה ויחלוקו), וכן כתב הרמב"ן (שם). בתירוצם על הקושיה בזה אומר כולה שלי וזה אומר חצי שלי" שמקשים שיהיה נאמן מי שאומר חציה שלי במינו דאי בעי אמר כולה שלי? ומתרצים דמיגו להוציא לא אמרינן". ושואלים האחרונים 1051 קובץ שיעורים (ח"ב סי' ט אות ו); שיעורי הגר"ש רוזבסקי (בבא בתרא אות יט). ועיין נחל יצחק (סי' צא סעיף ט ענף ז). שזהו בסתירה לדברי הרמב"ן הנ"ל 1052 בבא בתרא (לד, ב). , שבשנים אוחזים בטלית אם אחד אומר ברי והשני שמא שבזה כו"ע מודים שברי ושמא ברי עדיף, אלמא דלא חשב כל אחד מוחזק בחצי ממש, וא"כ הלא אין בזה ג"כ משום מיגו להוציא?

2אך לפי דברינו ניחא, דגם כאן אין הכוונה משום מיגו להוציא ממש, ולא אותו היסוד שיש במיגו להוציא ישנו ג"כ כאן. דכל היסוד לפי האמור שהמיגו מועיל רק בשלילה ולא בחיוב, זאת אומרת, לבטל את הטענות של הצד שכנגד, אבל לא קובע בחיוב שהטענה של בעל המיגו צודקות בהחלט, שזאת אומרת, שע"י המיגו נסתלקות הטענות של שני הצדדים ואז ממילא אם אחד תובע והשני נתבע, הנתבע ממילא פטור, אבל כששנים אוחזים בטלית וזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, כאן שיש על חציה הודאת בע"ד וזה לא נכנס בגבול הטענות וכל הטענות הן על חציה השני, אם אפילו נגיד שאנו מסלקים את הטענות של שני הצדדים, ס"ס ג"כ יהיה הדין של יחלוקו, מאחרי שבכל האופנים אין האחד מוחזק יותר מהשני.

3וממילא מובן שאין לזה דמיון כלל עם דינו של הרמב"ן בברי ושמא, ששם בודאי גם אם לא יהיו שניהם מוחזקין ג"כ הדין דברי עדיף, ממילא גם בשנים אוחזים בטלית ברי עדיף, משא"כ לענין מיגו להוציא, ששם אין הכוונה מוחזק ממש אלא מה שלא מועיל מיגו בחיוב הנה גם אם אין שניהם מוחזקים כלל ג"כ לא מועיל מיגו בשביל האחד כנ"ל.