המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה לה

1וכהאי גוונא יש להסתפק בהיזק של שותפות , כלומר, ששני מזיקים הזיקו בבת אחת ולכל מזיק יש בעלים מיוחדים שאמנם אינם שותפים בהדבר המזיק, אבל המה שותפים בההיזק, שג"כ הדין הוא שכל אחד משלם מחצית ההיזק, ויש להסתפק אם עצם החיוב מעיקרו הוא רק על מחצית לכל אחד ואחד או שאמנם עצם החיוב מעיקרו הוא כל ההיזק על כל אחד ואחד, אלא שבודאי לא מן לא מן הדין הוא שהניזק יקבל כפלים ע"כ משלם כל אחד ואחד רק מחצית.

2ואמנם הספק הזה נכנס יותר למדת "בעצם ובפועל" הבאה בספרנו זה להלן 616 מדה יד. , כי להצד הראשון אין בעצם על כל אחד ואחד מן המזיק רק מחצית החיוב, ולהצד השני הנה רק בפועל לא משלם רק מחצית בעוד שבעצם יש על כל אחד חיוב שלם.

3אך כמובן, שזה שייך ג"כ להמדה שלפנינו מדת חיוב ושלילה, כי להצד הראשון יש הבדל בין מזיק אחד לשני מזיקים בחיוב הדבר, כי במזיק אחד יש חיוב שלם ובשני מזיקים יש רק חיוב מחצית, ולהצד השני כל ההבדל הוא רק בשלילה כי חיובו של השני אזל ממנו מחצית מחיובו, וממילא הוא נשאר מחוייב ג"כ רק מחצית.

4ומובן שבזה הוא המחלוקת בב"ק (נ"ג ע"א וע"ב) אי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי או לא, שמובן שלהצד הראשון כל אחד הוא מחוייב רק בעד עצמו מחצית הנזק ואין שום סבה חיובית שתחייב לו את המחצית השניה אבל להצד השני לא דרושה בזה כלל סבה חיובית חדשה, דהא לכתחילה יש סבה חיובית לחייבו בכל הנזק, ורק אם "איכא לאישתלומי מהאי" יש סבה שלילית השוללת מחצה, אבל כ"שליכא לאישתלומי מהאי" אין הסבה השלילית הנ"ל וממילא הסבה החיובית בעינה עומדת 617 ראה ברכת שמואל (סי' יב אות ג) וזה לשונו: "דלישנא דהאי כוליה היזקא עבד סובר דכל אחד פשע בכל דבר הניזק, ומה שאינו משלם הכל הוא רק ע"י דשותפות עשה דין דאינו מתחייב רק בתשלומי חצי הדבר הניזק ואינו משלם כל פשיעתו. ועל כן כשהשותף הוא בר פטור וליכא טענת 'שותפאי מאי אהני לי' חייב ממילא בכל פשיעתו ואין צריך כלל לסברת 'כי ליכא לאשתלומי', וכן שמעתי מפי מו"ר זיע"א דללישנא דהאי כולי היזקא עביד לא נצרך לסברת כי ליכא לאשתלומי", עכ"ל. ומבואר מדבריו שהגם שפתח כסברת הגהמ"ח, מכל מקום בהבנת סברא 'כי ליכא לאשתלומי' דרך אחרת לו בזה. ועיין עוד שערי יושר (שער ז פרק כא). .

5ועי' בתוס' שם ד"ה הא כרבי נתן שאע"פ שהמחלוקת של ר' נתן ורבנן הוא בשור וכו' אבל באמת הוא הדין בשני שורים שהזיקו 618 ראה ב"ק (יג, א) שדמתה הגמ' מחלוקת רבנן ור' נתן לשלמים שהזיקו (והנדון הוא על האימורים כלפי הבשר), וכן בריש שור שנגח (שם מו, א) לענין פרה מעוברת שהזיקה. ובעיקר הסברות לענין מזיק בשותפות, ואם הוא חילוק רק בנזק עצמו או אפילו לבעצם הפשיעה (דנימא דלמ"ד פלגא עבד מתייחסים לא רק ל'עצם' הנזק אלא גם לסיבת הנזק, ומקרי דעביד רק פלגא), ראה ברכת שמואל (ב"ק סי' יב אות ג); חידושי רא"ל (סי' עב). וע"ע בשערי יושר (שער ז פרק כא) שליכא למימר כלל שכולא היזקא עבד כפשוטו דודאי שכל אחד עשה רק חצי, רק הכוונה היא שע"י 'מזיק בשותפות' מחייבים כל אחד גם על חלק חבירו כיון שעל ידו הושלם הנזק. מאידך יעויין בתבואות שור (סי' ב סקנ"ב) שהקשה להיפוך היאך שייך לומר למ"ד פלגא היזקא שכל אחד עביד רק חצי, דא"כ כיצד ניתן חייב בכל שנים שעשאוה באיסורים (אילולי דיש קרא מפורש כלענין שבת ועוד מקומות), הא לא עביד אלא חצי מעשה. .