המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה נ

1אכן לכאורה אפשר גם כן לומר בטעמא דהבבלי דחייב בשביעית ופטור מן המעשר, מפני שכיון שס"ס קי"ל דאפילו במקום דמוקמינן בחזקת מרא קמא מועלת תפיסה, א"כ אפילו בספק הפקר אם יבוא אחד לזכות בה ממילא הוא זוכה בה, דהרי יש בזכותו גם משום תפיסה, וממילא תו פטור ממעשרות מטעם ודאי דס"ס הלא גם ללוי יש בזה חלק ונחלה 667 אכן יש לדון בזה, כי הנה בהא דשביעית פטורה ממעשר ילפינן לה מהא דכתיב ואכלו אביוני עמך, והקשה בזה הטורי אבן (ר"ה טז, א) דמה אצטריך לפסוק מיוחד בשביעית תיפוק ליה דשביעית הוי הפקר וממילא נפטר ממעשר, עיין שם מה שתירץ, ובעיקר הקושיא כבר רמז לזה התוס' (נדרים מד, ב) וכתב דאפשר דתרוייהו צריכי, וע"ע ערוך לנר (ר"ה שם); באר אברהם (משכיל לאיתן, פסחים נז, א); רש"ש (פאה פ"א מ"ו); יוסף דעת (לרי"ש נתנזאהן יו"ד סי' שלא סט"ז); חי' הגרנ"ט (סי' צג); חזון יחזקאל (שביעית, בשיטת המבי"ט). ובאמת שהמהרי"ט גופיה (שם) מכח קושיה זו הוכיח דשביעית אפקעתא דמלכא ולכן אף אם גדר ולא הפקיר שדהו הפירות הפקר ופטורים מהמעשר. ועיין עוד בתשובת אביו המבי"ט (ח"א סי' יא) מה שכתב בנקודה זו. וא"כ תירוצו של הגהמ"ח וכן המו"מ דלעיל יהיה תלוי גם בזה אם פטור שביעית ממעשר הוא ענין אחר מפטור הפקר דעלמא, ודו"ק. .

2אמנם זה נכנס במחלוקת האחרונים במקום שהספק הוא בתפיסה עצמה אי מועלת או לא, אם גם בזה נימא דאי תפס לא מפקינן מיניה, עיין בספר תקפו כהן (בס' נ"א נ"ב ק ולהאה) שהביא דעת מהרי"ט בתשובה, שבאופן שכזה לא מהניא תפיסה והש"ך מאריך שם להשיג על זה, ואמנם המחלוקת הזו תלויה בהחקירה במהות התפיסה, שכפי שנבאר להלן 668 להלן (אות נד). וע"ע במדה יח (אות נח) שהוסיף זה לשונו: והרמב"ם סובר שהתפיסה גופה מהוה דין מיוחד , לפיכך שייך בזה המושג "בכח" וכו' אבל הראב"ד שסובר שזהו העדר הדין אין על זה מושג בכח כנ"ל וכו'. ועכ"פ מלבד הציורים שהבאנו בספרנו במדת "שלילה והעדר", שאפשר להסתפק בהרבה דברים אם הם בבחינת שלילה או בבחינת העדר , יש לנו כעת ציור חדש, שהספק נופל אם זהו בבחינת העדר או בבחינת דבר חיובי , כי אם אנו אומרים שתפיסה גופה היא דין הלא זה נהפך למושג חיובי. או יותר נכון לומר, שהציור הזה הוא ציור של ספק אם זהו בבחינת העדר או בבחינת בכח , כי אם ישנו מרחק רק בין העדר וחיוב, אבל המרחק בין העדר ובין בכח לא רב הוא, ואם אנו אומרים שהתפיסה גופה הוא דין שאנו מחליטים שלא מפקינן מיניה, אין זה עדיין מושג חיובי אלא מושג של בכח שהוקבע הדין שיש לו בכח לתפוס. עכ"ל. יש בזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, שהראשון סובר דזהו גופא הוא דין , והאחרון סובר שזהו מחמת שאין בזה דין , ומובן דאם נימא כהצד הראשון, הרי לא שייך זה במקום שהמחלוקת הוא בדין התפיסה גופא, דהא על זה כבר אין דין, אבל אם נימא כהצד השני, הנה ס"ס כיון דלא ידעינן הדין לא עבדינן עובדא ואין אנו מוציאין מיד התופס, וה"נ ג"כ בספק הפקר הלא כל דין ההפקר הוא רק לזה שיכול לזכות, וממילא לדעת המהרי"ט אי אפשר לומר שבספק יהיה הדין כמו ודאי שכל הרוצה לזכות בה יבוא ויזכה, משא"כ לדעת הש"ך.