המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה סד

1אכן נ"ל לנמק את שיטת הרמב"ם הנ"ל כדלקמן: מאחר דכל הדין של טביחה ומכירה הוא דוקא בשור או שה , ואם ימכור איזה מין אחר של גניבה אין חיוב של ד' וה' א"כ כשמקדיש לבדק הבית אע"פ שאנו תופסים "שמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים" אבל ס"ס אין זה בכלל מכירה של שור ושה דהא מה זו קדושת דמים? הלא הלשון בעצמה אומרת, שלא את גוף הדבר הוא מקדיש אלא רק את השווי הממוני שבזה הוא מקדיש, ובכן אם גם ההקדש הוא כמכירה, אבל לא את גוף השור והשה מכר אלא רק את השווי הממוני שבזה מכר, וד' וה' נאמר רק בשור או שה, ועל כן רק על קדושת הגוף שואלת הגמרא "מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים" כיון ששם לפ"ז הלא מוכר את גוף השור והשה, ועל זה יש התירוץ של "מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן".

2וכמו שלא נגיד לר"ש שסובר גורם לממון כממון דמי – ואפילו אם נתפוס שלדידיה אפילו באיתא בעינו ג"כ סובר שגורם לממון כממון דמי, כי כידוע יש שקלא וטריא בזה באחרונים 723 ראה: מהרי"ט אלגאזי (חלה אות י); צל"ח פסחים (ה, ב); עונג יו"ט (סי' כד), שלמדים מהכתוב דגורם לממון הוא גם כשהממון בעין. אכן דעת השאג"א (סי' עז) שדוקא בחמץ אמרינן כן ולא בשא"ד. ועיין אחיעזר (יו"ד סי' מו) שבגורם לממון שעדיין לא חלה האחריות (כגון בשומר) לא אמרינן גורם לממון כשהממון בעין, משא"כ כשכבר חלה האחריות (כגון בקרבן), כעי"ז כתב החזון יחזקאל (ב"ק פ"ד) בשם הגר"ח. ועיין בכל זה במש"כ הגהמ"ח לעיל (מדה ט אות כח והלאה), וע"ע להלן (אות סו). – שאם ימסור את השור או את השה לשומר, שיתחייב ד' וה' משום מכירה, כי סוף סוף גוף השור או השה הוא של הגנב המפקיד ורק "כממון דמי" אצל הנפקד, וה"נ בקדושת דמים כנ"ל 724 וכסברא זו כתב האור שמח (פ"ד מהל' חמץ ומצה ה"ג), עיין שם. .

3אכן בכל זאת אין הדבר כל כך מוכרח כנ"ל שגם לפני הפדיון יש לההקדש בזה רק השווי הממוני ועצם הדבר של הבעלים הוא, כי הלא יש לומר, שלעולם לפני הפדיון יש בעלות ההקדש בגוף הדבר, ואם אנו קוראים לזה קדושת דמים הוא מפני שע"י פדיון דמים מסתלקת בעלות ההקדש 725 ועיין עונג יום טוב (סי' פב) שכתב סברא להיפוך, דבקדושת הגוף שעדיין שם בעליו עליו מקרי שהוא ברשות הבעלים ויכול להקדישו (ולהפקיע בזה מידי שעבוד) משא"כ קדושת דמים אין לו שום בעלות על הדבר ואינו יכול להקדישו, עיי"ש. ועיקר הדבר תלוי במח' הראשונים אם קדושת דמים מפקעת מידי שעבוד, ראה פסחים (לא, א) ברש"י ותוס', ועיין בזה בשו"ת הריב"ש (סי' שנה), ואכמ"ל. .

4ונגיד שבזה באמת חולקים הרמב"ם והראב"ד, והרמב"ם סובר, כהצד הראשון, והראב"ד סובר כהצד השני.

5ואם נתפוס אם הנמוק הזה בשיטת הרמב"ם אפשר להגיד, שבכ"ז נקרא הקדש שינוי רשות, כי זהו ההבדל בין מכירה לענין ד' וה' ובין שינוי רשות, שד' וה' נאמר רק בשור או שה ובהקדש דמים לא יצא גוף השור או השה לרשות אחר כנ"ל, משא"כ שינוי רשות, שזה לאו דוקא בדבר מיוחד, וכאן שס"ס השווי הממוני יצא לרשות אחר נקרא זה שינוי רשות 726 וע"ע בחי' הגרי"י מפוניבז' (בבא מציעא סי' לד); ברכת שמואל (סי' לד) בשם הגר"ח; קובץ שיעורים (קידושין אות לד), אופן אחר לביאור החילוק בין קדושת דמים לקדושת הגוף לענין דו"ה ולענין הפקעה מידי שעבוד, ואכמ"ל. .