המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה סח

1ובהיסוד הזה שבקדשי בדה"ב נשאר השווי הממוני עדיין ביד המקדיש תרצתי בס' ד"מ דהק"ד שמעתתא ח' (פ"ח) את קושית הא"מ (ס' כ"ח 736 סקנ"ג. ), שמקשה על סוגית הגמ' בנדרים (כ"ט ע"א) בהשקלא וטריא, אם קדושת הגוף פקעה בכדי, ומקשה איך יתכן דקדושת הגוף תפקע בכדי, הא גם בממון אמררינן לפי שיטת הרא"ה הובאה בר"ן גיטין "כיון דפסקה פסקה"? – ומדוע באמת קדושת דמים פקעה בכדי מ"ש זה מקנין מתנה לזמן שאמרינן כנ"ל "כיון דפסקה פסקה"?

2אך באמת אין כאן קושיה, דבקדושת הגוף לא שייך לבוא מצד "כיון דפסקה פסקה" עפ"י מה שאנו אומרים "מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן" וכמו שאנו אומרים בחולין (מ"א ע"א) "כיון דקני ליה לכפרה כדידיה דמיא" ובקדשי בדה"ב לפ"מ שאמרנו שהשיווי הממוני עדיין נשאר ביד הבעלים, וכל המושג של "כיון דפסקה פסקה", זהו מה שניתק ממנו כל הבעלות וכאן עדיין בעלותו קיימת לכה"פ לענין השיוו הממוני בודאי לא שייך לבוא מצד "כיון דפסקה פסקה" כנ"ל.