המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל טו

1ובזה אפשר להצדיק ג"כ את שיטת הראשונים שהביא שם הר"ן בהמשנה של "יש נדר בתוך נדר" שהם סוברים "דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת, שאם אמר, קונם עלי ככר זה, קונם על ככר זה חייב ב'" והר"ן שם הראה שהמה, הראשונים הנ"ל, טועים לגמרי בדבר משנה, מפני שכל המשנה וכל סוגיית הגמרא מראית שבנזיר אינו מחייב שתים על אכילה אחת בשום אופן.

2אבל לפ"ד אפשר להצדיק גם את הראשונים הנ"ל, כי אמנם לא לחנם הביאו הראשונים הנ"ל את הציור שחייב ב' רק על האומר קונם ככר עלי ב' פעמים, ולא אמרו את זה על ציור המשנה גופא המדברת באומר הריני נזיר ב' פעמים, מפני שבנזיר כיון שהאיסור הוא מצד בל יאכל ובל ישתה, הנה אע"פ שגם הנזירות השניה חלה בעצם, אבל סוף סוף בפועל אינו מחוייב שתים, כמו בכ"מ באין איסור חל על איסור, שגם כך האיסור השני חל בעצם כנ"ל, אך סוף סוף אי אפשר לחייבו שתים מצד שני איסורים הבאים באכילה אחת, לא כן בקונם ככר זה ב' פעמים כיון שס"ס הדין של יש נדר בתוך נדר, שהנדר השני ג"כ חל בעצם, אז כבר אפשר לחייבו ב' גם בפועל מצד שיש כאן ב' דברים כנ"ל, ב' פעמים "לא יחל" הבאים מצד שתי קבלות כנ"ל.

3ואם כי גם בנזירות יש ג"כ בל יחל כמבואר בנדרים (דף ג' ע"א וע"ב), הנה כבר ביארנו במידת "עצם והסתעפות" 1127 מדה ח (אות ו-יב), וראה נמי מש"כ הגהמ"ח לעיל מיניה (מדה ז אות יח-כ) ובמדה יא (אות נ וסו). , ששם כל הבל יחל הוא רק מצד ההסתעפות הבאות מהאיסור של בל יאכל ובל ישתה, ואי אפשר שלא יעבור את "הבל יאכל ובל ישתה" גופא ויעבור את הבל יחל 1128 וזה לשונו בספרו שם (שמעתתא ד פרק ג) אבל לפ"ז נימא דגם הראשונים הנ"ל לא עלתה על דעתם לומר דיהא חייב על אכילה אחת בנזיר שתים דזהו כאמור מן הנמנעות דכמה שלא יכפול את קבלת הנזירות אבל הלא ס"ס האיסור אחד הוא איסורי התורה המוטלים על נזיר, אך כל עיקר הם באים לחדש רק "שאף בענין זה חמור נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה חייב ב'"; והצדק אתם אחרי דהמשנה משוה נזירות לנדרים, ובנזירות אנו רואים דכשאומר הריני נזיר הריני נזיר שתי נחשב זאת לשתי קבלות, א"כ ה"ה בנדרים כשאומר קונם עלי ככר זה שתי פעמים נחשב זאת לשתי קבלות, אלא דבנזירות אע"ג דנחשב לשתי קבלות בכ"ז האיסור אחד הוא כנ"ל ומועילות השתי קבלות רק לענין שיועמד עליו שתי פעמים התואר קדושה כנ"ל, אבל בנדרים כיון דנחשב לשתי קבלות הרי ממילא יש שני איסורים דהא גם בנדר עצם האיסור נחשב לאיסור הבא מעצמו א"כ ממילא חייב בזה שתיים על אכילה אחת. וממילא מובן דלפ"ז מכל ההוכחות שהביא .

4ובאמת אותם הראשונים הסוברים דנדר חל גם על איסור תורה, ואם נדר של"א על נבילות וטריפות חייב שתים, ע"כ שבאים גם כן מטעם זה, מפני שלולי זה אף שאי אפשר לבוא בנדר על נבילות וטריפות למשל מצד הטעם של "מושבע ועומד מהר סיני", עפ"י ההסבר שהסבירו שנדר הוא איסור חפצא, עלינו עדיין לבוא מצד אין איסור חל על איסור, ואע"פ שאמרו שיש בזה איסור מוסיף אין הדברים כפשוטם ממש, דהא ידוע שאם אין מההוספה נ"מ לשום איש אחד בעולם, לא הוי בכלל איסור מוסיף 1129 וכן העיר האבני מילואים (שם) מדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' שגגות הלכה ג) כל אלו שתאסר הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהן ומתוך שתאסר עליהן יתוסף איסור אחר באיסור מוסיף וכו', וכבר ציינו בהגהות לספרו של הגהמ"ח (דרך הקודש שמעתתא ב פרק יב) שהגהמ"ח שם העתיק את דברי האבני מילואים כאילו מדבר על איסור כולל. ואכן כאן פירש דבריו לענין איסור מוסיף. , אלא ג"כ מטעם הנ"ל שכיון שס"ס עצם הנדר חל ג"כ על נבילות וטריפות, תו אי אפשר לבוא מצד אאחע"א, מפני שיש כאן שני דברים אכילת הטריפה והאמירה שעובר על זה בל יחל מצד הקבלה הבלתי נכונה 1130 וביתר ביאור כתב הגהמ"ח (שם) "ואם כנים אנחנו בזה נוכל להטעים עוד ביתר ביאור מה דאנו משתמשים בכל מקום בהגדר דמושבע ועומד מהר סיני ולא אתינן בזה מצד דאין אחע"א, דאמנם דלולא הטעם דמושבע ועומד מהר סיני אם היה נשבע על נבילות וטריפות הנה לא רק שעצם האיסור של שבועה היה רכיב עליה אלא דגם העונש של שבועה היה בכאן דהיה נלקה גם מצד בל יחל כנ"ל, משום דהמלקות של נבילה הוא מצד האכילה והמלקות של בל יחל הוא מצד האמירה למפרע מש"ה אנו צריכין לבוא בזה מצד דמושבע ועומד מהר סיני". .

5ונצטרך להוסיף גם כן, שמה שהנדר חל על כל האיסורים שבתורה לשיטת הראשונים הנ"ל, אין זה דוקא מצד שכל האיסורים שבתורה המה איסור גברא ונדר הוא איסור חפצא, כי הלא גם כן "יש נדר בתוך נדר" אע"פ ששניהם המה איסור חפצא 1131 על החילוק המהותי שבין המושג 'חפצא וגברא' למדה הנדונית כאן - 'בעצם ובפועל', ראה להלן (אות יז והלאה). .

6ואותם הראשונים הסוברים שנדר חל על נבילות וטריפות יכולים ג"כ לסבור את שיטת הראשונים הנ"ל על הא דיש נדר בתוך נדר.

7ואותם הראשונים החולקים על זה אפשר ששטח מחלוקתם הוא בשטח המושג של בל יחל דברו, שהארכנו בזה בס' ד"מ הנ"ל בחקירה, אם זהו מצד שלילת הקיום או מצד הקבלה הבלתי נכונה , ונ"מ, אם אמר קונם ככר זה עלי ואכלו, אם הוא עובר את העברה מצד האכילה , או מצד מה שאמר קונם ככר זה עלי 1132 זה לשון הגהמ"ח (שם) כי ע"כ נ"ל דמחלוקת הר"ן והרשב"א מיתלי תלויה בחקירתנו בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום, דמזה מסתעף נפקא מינה גם בזה אם מעשה העבירה הוא בה לשעבר היינו בהוצאת הדברים מפיו או בה להבא על שבפועל עשה באופן אחר מכפי שאמר. .

8וכל מה שדברנו בהצדקת הראשונים שהביא הר"ן, הוא רק על היסוד שזהו מצד הקבלה, כמובן, אבל אלה החולקים על זה, סוברים שזהו מצד שלילת הקיום, ממילא אין מקום לכל הדברים האלה כמובן.