המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כב

1אע"פ שהנחנו שגם איסור שבועה וגם איסור יוהכ"פ נחשבים בכלל "איסור דבר אחר גרם לו", ובכל זאת לפעמים יש הבדל מהותי ביניהם, כי למשל, כשנשבע שלא יאכל ככר זה, אע"פ שאין בככר איסור גופו, כמובן, אבל בכל זאת הככר הזה הוא הנשוא של האיסור , לא כן באיסור יוהכ"פ שאסור, כמובן. בכל המאכלים שבעולם, אי אפשר להגיד על איזה דבר מאכל שהוא, שהוא נשוא האיסור, כי גם הנושא והנשוא של האיסור הוא רק האדם שעליו הדין לענות את נפשו , וכל המאכלים שבעולם משמשים באותו יום רק בתור מצע להאיסור 1155 והיינו שהגם שאף בנשבע על 'ככר זה' הרי זה רק איסור גברא, כמבואר להדיא בר"ן שבועות (ח, א מדה"ר) "דנדרים איסור חפצא נינהו וכי מתפיס ככר בדבר אחר שנדר עליו ואומר זה כזה שפיר חלה התפסה משום דאיסורא אחפצא רכיבא, אבל מי שנשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואמר זה כזה אין בדבריו כלום דאיסורא לא חייל אקמא כלל אלא אגברא", מכל מקום הרי כבר אמרנו (לעיל אות יז) שאיסור גברא הוא שהאדם הוא 'נושא האיסור' והחפץ (אם ישנו) הוא 'נשוא האיסור', ובנדרים הוא להיפך שהחפץ הוא ה'נושא' והאדם הוא ה'נשוא', משא"כ באיסור אכילה ביום הכיפורים אין כאן 'נשוא' כלל (והוי כמו נשבע שלא לאכול סתם), ודו"ק. .

2ובזה אפשר לישב את הקושיות שמקשים על הראב"ד בקדושין (ע"ז ע"ב) בטעמו של דבר, שגם בנתנבלה ביוהכ"פ לא חל איסור יוהכ"פ על נבילה, מפני שאיסור נבילה נעשה עליו תיכף כשנעשה בן י"ג ד"הא איכא כמה נבילות שאסור בהם, ולא חל עליו איסור יוהכ"פ עד עכשיו שהרי לא היה שם יוהכ"פ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו", שכבר הבאנו במדה ו' (אות כ') את הקושיות שמקשים הראשונים עליו: א) אמת שאין איסור חל על איסור, אבל איך מצינו שאיסור נדחה מפני איסור, ואיך נדחה איסור יוהכ"פ שקדם מפני איסור נבלה? ב) מחמותו ונעשית אשת איש שהלא ג"כ כמה א"א איכא מקודם? 1156 רמב"ן רשב"א וריטב"א (יבמות לג, א וקידושין עז, ב). ויש גם כן להוסיף עוד קושיה. ג) מאלמנה ונעשית גרושה לכה"ג, שהגרושה אסורה גם לכהן הדיוט? 1157 קושיא זו הקשה בשער המלך (הל' איסורי ביאה פי"ז ה"ח) והאחרונים האריכו ליישבה.

3אבל לפ"ז אפשר לישב את כל הקושיות הנ"ל, כי אמנם חדושו של הראב"ד לא יתכן רק בנוגע לאיסור יוהכ"פ, שאע"פ שיום הכפורים קדם לאיסור נבלה של בהמה זו , בכ"ז לא שייך להגיד בזה איך איסור נדחה מפני איסור, כי כאמור בהמה זו מצד יוהכ"פ לא היתה אפילו בכלל נשוא האיסור, וכשנתנבלה הבהמה אין מי שיעכב את האיסור של נבלה בתור נשוא האיסור של נבלה, וממילא שוב איננה נכנסת בהמה זו בתור מצע לאיסור יוהכ"פ, ומובן ממילא, שאין שום השגה מחמותו ונעשית אשת איש, או מאלמנה ונתגרשה, כי שם בודאי גם חמותו וגם אלמנה המה בבחינת נשואי האיסור שקדמו ואין איסור נדחה מפני איסור 1158 כיוצא בזה כתבו האחרונים (מרכבת המשנה פ"ו מהל' שגגות ה"ד); קרן אורה (יבמות שם); ברוך טעם (שער הכולל דין ב); עט סופר (אאחע"א כלל לח פרט ד), אלא שהם נקטו שהחילוק הוא בין איסור גברא לאיסור חפצא, דבאיסור חפצא לא שייך שיחול איסור נוסף. וראה מהר"ש ענגיל (קידושין עז, א) שדן בתירוץ זה ואם תלוי במח' הראשונים אם כל איסורי תורה איסורי חפצא או גברא. אמנם הגהמ"ח בלא"ה לא צועד בדרך זו ולא רק משום שהם השתמשו במטבע הלשונות של 'חפצא וגברא' כי זה היה אפשר לבאר על דרך 'נושא' ו'נשוא' ועירוב לשונות בלבד הוא שהיה כאן, אלא משום שלדעת הגהמ"ח אין הדבר תלוי גם ב'נושא ונשוא' כי גם בכה"ג אמרינן אין איסור חל על איסור, ורק באם יהיו הנושא והנשוא שניהם בגברא, או אז יחול הכלל של הראב"ד דאיסור זה לא יחול על דבר שחל בהגיעו לגיל י"ג. וראה בדומה לזה בכתבי הקהלות יעקב (יבמות סי' מב) שאחר שכתב הסברא דהראב"ד לא מיירי רק באיסור גברא הוסיף זה לשונו: אבל עכ"פ קשה האיך חל על החפצא שם איסור נבילה אחרי שכבר אסור, וכמו דבאיסור דגברא אמרינן אין איסור חל על איסור ה"נ באיסור חפצא. ויישב, דכל איסור יוה"כ אינו אלא אגברא דלא חל כלל אחפצא שם איסור , והביא מדברי המג"א (סי' רסט סק"א) דלכך ספינן לקטן ביוה"כ הואיל ויש חילוק בין אכילת איסור לאכילת היתר בזמן האיסור, ודו"ק. וראה בהערות באות דקלמיה. .