המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ל

1ההגדרה של איסור חפצא ואיסור גברא נאמרה לא רק באיסורים המתיחסים אל חפצים ידועים אלא ג"כ באיסורי פעולה גרידא. כי מכיון, שכאמור, ההבדל בין איסור חפצא ובין איסור גברא הוא במהות האיסור, אם החפץ אסור על האדם - איסור חפצא, - או שהאדם אסור על החפץ - איסור גברא, הנה אותה החלוקה, יש ג"כ בפעולה, כי הלא פעולה נעשית ע"י איזה אבר שבאדם. וגם שמה יש החלוקה הזו: אבר שאסור לפעולה , זהו בכלל איסור חפצא; ופעולה האסורה על האבר זהו בכלל איסור גברא.

2וזהו מה שאמרו בנדרים (י"ג ע"ב): א"ר יהודה באומר יאסר פי לדבור, ידי לעושיהן, רגלי להלוכן, כלומר: אם כי בנדרים אנו בעינן לאיסור חפצא, בכ"ז יש איסור נדרים גם באיסורי פעולה, אלא ששמה בא האבר המיוחד במקום החפצא. וההבדל בין נדר שלא יעשה איזה דבר ובין שבועה הוא בזה, שבנדר האיסור הוא "ידי לעושיהן" - שהאיסור הוא בעצם היד; ובשבועה האיסור הוא רק בפעולה הזו.

3ונקודה עיקרית זו נעלמה מראשוני האחרונים, מהלח"מ בפרק י"ב מהלכות גירושין (הלכה כ"ג) והמחנ"א בהלכות נדרים (ט' א'). וכבר הראיתי על כך בספרי ד"מ ח"א (שמעתתא ב') 1190 פרק א. ועיין שם שהביא דברי האבני מילואים (סי' עב ס"ק ב) שכתב דהא דנרים חלים על דבר מצוה הוא משום דמצוה הוא מוטלת על הגברא ואילו הנדר הוא על החפץ, ואם כן בנדר כזה שהוא על גופו (כמו ייאסר גופי בתשמיש) שבועה ונדר אחד הוא וגופו מוזהר מהר סיני וכו' (ומכח זה תמה האבנ"מ על קושית הלח"מ שם), וכתב ע"ז הגהמ"ח שגם המחנה אפרים (שם) אזיל ביסוד זה של האבנ"מ עד שתמה על התוס' בשבועות (כה, א) שמוכח מדבריו שבכל גוונא נדר חל על דבר מצוה. והגהמ"ח חולק על הנחה זו מכל וכל וכתב שם בתו"ד זה לשונו: והנלענ"ד שהגאונים הנ"ל בנו את דבריהם על יסוד רעוע, נראה דהיה להם לודאי שהחילוק בין גדר נדר לגדר שבועה הוא רק באיסורים שמקבל עליו מאיזה חפצא, דשם הננו מבדילים לאמר דבנדר הגדר הוא דאוסר חפצא אנפשיה ובשבועה הוא ליהפך דאוסר נפשו אחפצא, אבל באיסורים שמקבל עליו להזהר מאיזה מעשה שם גדר הנדר והשבועה אחד הוא דבשניהם הוי איסור גברא. ומפני זה בא הגאון המחנ"א לקושיא מוזרה כזו על הא דכתבו בתוס' לדבר פשוט דבנדר לא משכחת לה איסור גברא, דהרי משכחת לה כנ"ל. אבל כמה רחוק זאת מהאמת, והאמת היא דאותו ההבדל שיש בין נדר לשבועה באיסורים מחפצא אותו ההבדל יש ג"כ באיסורים ממעשה, דגם שם הרי יש לחקור במהותו אם דהפעולה נאסרת על האדם או להיפוך דהאדם או יותר נכון האבר שבו שע"י נעשית הפעולה נאסר גופו להפעולה הנ"ל , וזהו ההבדל בזה בין נדר לשבועה, דבראשון יאסר האבר להפעולה ובהשני הוא להיפך דנאסרה הפעולה להאדם וכו' וברם כשנשבע לומר דבר לחבירו ואח"כ אמר קונם פי מלדבר דחייל נדריה משום דהנדר והשבועה אינם מתנגשים בזה בנקודה אחת דהשבועה סבבה עליו חיוב פעולה אבל הנדר אינו גורם איסור פעולה שיהיו תרתי דסתרי אך פוגע בדבר אחר בהפה שהוא משמש בזה בתור חפצא, וכה"ג בקונם פי מלקרות ק"ש הנה המצוה היא רק בחיוב הקריאה והנדר פועל איסור בעצם הפה ממש כמו באומר קונם סוכה שאני עושה וכו', עיין שם בהרחבה שחולק גם על יסוד האחרונים הנ"ל בטעם שאין נדר חל על דבר מצוה. .

4וכמו שיש באיסורי פעולה ההגדרה של איסור חפצא ואיסור גברא, ככה, כמובן, יש ג"כ ההגדרה של בעצם ובפועל, כלומר: שסתם איסור פעולה מדאורייתא האיסור הוא בעצם הפעולה , אבל באיסורי פעולה התלויים רק בזמן - ואם אנו מניחים שכל איסור התלוי בזמן אינו איסור בעצם אלא רק בפועל - אזי ג"כ באיסורי פעולה יהיה האיסור לא בעצם הפעולה אלא רק בהבפועל של האדם 1191 ולמשל באיסור מלאכה בשבת הנה לא תוצאת השחיטה או הבנין נאסרו אלא מעשה המלאכה על ידי האדם הוא שנאסר. ועל דרך זה באיסור אכילה התלוי בזמן, שאין האיסור ב'אכילה' אלא שהוא רק מניעה בזמן זה מלאכול. .