המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן י

1והנה הרא"ש 380 סוכה פ"ג סי' ל. ג"כ סובר בזה כהר"ן, ובשביל כך כתב במתנה ע"מ להחזיר שבאתרוג יצא ידי חובתו: "וצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ להחזיר ואחר שיצא בו צריך להחזיר וליתן לו במתנה בשעת חזרה, אבל אם אמר לו יהא במתנה עד שתצא ואח"כ יהיה שלי כבתחילה - לא יצא בו, דהוה כמו שאול". ומזה ברור דג"כ לא סבר כהרא"ה הנ"ל, דאל"כ בודאי היה יוצא בו, כיון דע"י כך להיפך נעשה מתנה חלוטה. וברור ג"כ דסובר כהר"ן הנ"ל, שאין במציאות קנין הגוף לשעה.

2ואין אנו מוצאים חולק על זה אלא אחד מן הקדמונים, זהו רבינו אביגדור כהן שהרא"ש מביאו בתשובותיו (כלל לה סי' ח), שכתב בהדיא דמתנה ע"מ להחזיר זהו קנין הגוף לשעה 381 כן הבין בדבריו הקצוה"ח (סי' רמא סק"ד) והגהמ"ח דן בדבריו לקמן (אות יג). אך עיין חזו"א (אה"ע סי' עד ס"ק יח) שכתב שמהמשך דברי הר"א כ"ץ מוכח דאין זה קנין הגוף לזמן, דהא כתב שם שאיש שקיבל מתנה מאשה ע"מ להחזיר וחזר וקידשה בו הרי זו מקודשת ומוחזר, ואי נימא דהוי קנין לזמן הרי לא קבלה ממנו כלום. והרחיב קושיה זו בקה"י (ליקוטים ח"א סי' כה), עיין שם דרך אחרת בהבנת דבריו. וע"ע בפירוש הגרי"פ פרלא לרס"ג (ח"ג פרשה כג-כה, דף קנב ע"ד) שדעת התוס' רי"ד (סוכה מא, ב) גם היא שקנין על מנת להחזיר הוא קנין לזמן. . והא דצריך להתנות עמ"נ להחזיר, מפני שבלי זה היה יכול לאוכלו או למכרו במשך השעה שקנוי לו קנין הגוף, כמו באחריך לפלוני שאין לשני אלא מה ששייר ראשון. ועכ"פ המחלוקת הזו נראה ברור שהיא מחלוקת במושג הזמן בכלל.

3והמחלוקת היא מחלוקת ביסוד ההגיוני הנ"ל 382 לעיל (אות ו). , שהר"ן, הרא"ה והרא"ש כולם סוברים שכל איכות המוגבלת בזמן אין זו איכות עצמית אלא מקרית כנ"ל, ור' אביגדור כהן חולק על זה וסובר, שגם איכות זמנית יכולה להיות איכות עצמית 383 ולשיטתו החילוק בין קידושין לממונות יהיה כמש"כ הגהמ"ח בתחילת דבריו (אות א והלאה), דהמושג קידושין והקדש לא יכול להתחלק לזמנים, משא"כ קנין ממון שיכול להיות ב'עצם' גם אם הוא רק לזמן. .