המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן טו

1ציור לזה ההבדל של הרמב"ם הידוע, בין אם אמר הרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז במשך י"ב חודש ומת, אז אחרי הי"ב חודש, שהגט בטל ודאי; ובין כשאמר את זה בלי זמן מוגבל, שאע"פ שמת וידוע לנו בודאי שלא יקיים את התנאי, מפני שקי"ל לי ולא ליורשי, בכ"ז הוא ספק גט, כמבואר בפ' ח' מהל' גירושין (הלכה כא-כב), אע"פ שגם באופן השני יש ודאות כשקבע את התנאי שהוקבע לכתחילה רק על זמן ידוע, כי אי אפשר לה לקיים את התנאי רק בחיי האיש, והאיש לא יחיה לעולם, - בכ"ז זה נקרא תנאי שאין זמן לקיומו וממילא אין זמן לבטולו ותמיד הוא ספק קיום וספק בטול 400 ראה מש"כ הגהמ"ח לעיל (מדה טו אות א) ובהערות שם. ומש"כ להלן (אות ל) עומק נוסף בדברי הרמב"ם ומה שצויין שם. , וה"נ ההבדל, בין אם נתן מתנה על זמן ידוע - אפילו הזמן הוא על מאה שנה, ובין נתן מתנה והתנה שאחריך לפלוני, אע"פ שידוע שלא יחיה לעולם, כנ"ל 401 ועכ"פ לדברי הגהמ"ח באחריך לעצמי יהני דסו"ס המכירה היתה עולמית וביטול המכירה אינו כתוצאה מ'הזמן' אלא מחמת דבר אחר. ויש שנקטו שאין החסרון בקנין לזמן מצד עצם הבעלות שהיא זמנית, אלא מצד המכירה שכל שהיא לזמן לא יצאה לגמרי מרשות המוכר ובזה חילקו בין 'קנין לזמן' שהמוכר משייר לעצמו את הבעלות של אחר כך ולא יצא מרשותו לגמרי, לקנין 'אחריך' שמצד המוכר יצא מרשותו לגמרי והוא קנין עולם, אלא שהיציאה מתמשכת מהראשון לשני וכו', ולפי"ז באחריך לעצמי לא יהני כיון דהוי שיור, ודו"ק. וע"ע מערכת הקנינים (שם); חזון איש כתובות (סי' עד ס"ק יד והלאה). .