המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן נ

1וציור לזה שהמחשבה על דבר העתיד תהיה כבר דין בהוה , אפשר לראות למשל בקדשים לר' יהודא שס"ל שמחשבה כמעשה בזבחים (לב, ב), שבשביל כך הוא פוסל ג"כ בחשב להניח דמו או אמוריו למחר.

2וכבר ביארנו את זה במדת "מציאות ודין" 596 מדה יא (אות קי). שכיון שמחשבה כמעשה הנה יש עוד יתרון להמחשבה על המעשה , כי המעשה הוא לאחר זמן, בעוד שהמחשבה היא כבר עכשיו, וע"כ אע"פ שאם הניח אמוריו ממש למחר הזבח כשר כפי שמקשים בתוס' 597 זבחים לו, א ד"ה שיאכלוהו. , בכ"ז בחשב על זה כן נפסל כפי שביארנו שם עי"ש 598 דאם נתפוס דהמחשבה כמעשה הוא במציאות ממש , לפ"ז, אפילו אם חישב לעשות איזה פסול למחר, הנה הפסול מתהוה תיכף , כי ס"ס המחשבה היתה היום כנ"ל, יהיה לנו תרוץ מרווח על הקושיות הנ"ל, דהא באמת קי"ל כר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם, כמבואר, ובקדשים הנאכלים ליום ולילה אם יניח את האימורים למחר לפ"ד תוס' הנ"ל אז יופסל גם האימורים וגם הבשר, אלא שכמובן שאחרי הזריקה שכבר הוכשר לא איכפת לן, אבל אם היה ציור שהפסול הזה על הנחת אימורים למחר היה לפני הזריקה , אז היינו צריכים להגיד באמת ש"אם אין בשר אין דם", אלא שבמעשה כמובן לא יצוייר זה , דבמעשה הרי תמיד הזריקה קודמת להכשרת אימורים, אבל כשחשב בהזריקה להניח אימורים למחר, הלא סוף סוף אותו הפסול שיש בהנחת האימורים מתהוה תיכף היום, וממילא אין בשר אין דם ואין כפרה. עכ"ד שם. .