העמק דבר על דברים א:יב

1איכה אשא לבדי. באותו העת שאמרתי לא אוכל לבדי שאת אתכם. שהוא משא הנהגות הכלל במלוי צרכיהם אמרתי ג״כ איכה אשא לבדי וגו׳ שהוא מעין משא הנהגה אבל ענין אחר כאשר יבואר. והנה במדרש פליגי בעת ההיא באיזו עת ר׳ יוחנן א׳ בעת יתרו שכך כתיב כי כבד ממך הדבר וגו׳ ר׳ חייא א׳ בעת מתאוננים שנא׳ לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה. והוא פלא. שהרי מנוי הדיינים הכתוב בזו הפ׳ אינו ענין למנוי סנהדרין דמתאוננים. אלא פשוט לחז״ל שאין כאן כפלות דברים לא אוכל לבדי שאת אתכם. והדר אמר איכה אשא לבדי. אלא שני ענינים הן. משא הראשון היינו מלוי צרכיהם דמיירי במתאוננים. איכה אשא לבדי הוא ענין אחר שמפרש טרחכם וגו׳. מעתה פליגי ר׳ יוחנן א׳ דאמירה ההיא בשני דברים היה. בעת דבר יתרו בחורב ממש. וגם אז הבין שקשה לישא משאם במלוי צרכיהם אלא שלא הגיעה השעה עדיין להתגעגע לפני ה׳ ולבקש עזר עד שהגיע לקברות התאוה. ור״ח ס״ל להיפך דמש״כ בפ׳ יתרו ויבחר משה וגו׳ לא הי׳ מיד אלא כשהגיע לקברות התאוה אז אמר לישראל שני דברים הללו. ולפי דעת ר״ח צריך לפרש ענין בעת ההיא לכאן דמיירי בחורב וגם להלן כתיב ונסע מחורב דגם בעת שעמדנו בחורב והיינו ראוים ליכנס בדרך נס כל המהלך עד שבאנו לקדש ברנע. מ״מ לא הייתם נגררים אחר דעת משה בלי שום חקירה עד שהגיע שצעקתי אח״כ מנהמת לבי לא אוכל לבד וגו׳. ומשמעות בעת ההיא כל המשך שהיו בתור אנשי המעלה להתנהג במעמד נסיי:

2טרחכם ומשאכם וריבכם. יפה כ׳ הרמב״ן ז״ל שהוא נגד שלשה דברים שאמר ליתרו שהוא עושה לעם. אבל לא כמו שמפרש הוא ז״ל טרחכם למוד תורה והלכות ומשאכם הוא תפלה מלשון ושאת תפלה וגו׳ שאין הסדר עולה כמו שאמר שם וגם אין זה משמעות משאכם. אלא להיפך. וכמו שהוספנו שם על דברי הרמב״ן שיתרו הוסיף עבודה למשה בשני ענינים אלו. דמשה היה נוהג רק לדרוש את ה׳ היינו לדעת מה שיהי׳ ולא לבקש תפלה על כ״צ שלא תבוא. ואמר יתרו שיש לו להתפלל עבורם ג״כ. וכן לא הי׳ נוהג אלא להודיע חקי האלהים ותורותיו שזה לא אפשר בלעדי משה המקבל הראשון מפי הגבורה. משא״כ דרכי ד״א כמו ביקור חולים וקבורת מתים ועוד. זה היה אפשר להעמיס על אחרים ויתרו א״ל שג״ז יעמיס על עצמו לעשות סדר יפה בכל שבט כפי היאות. ורק יקל מעליו עסק דיני מו״מ שבין אדם לחבירו. וכתיב שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ופירשנו במה שהוסיף עליו משא. והנה לא בשעה אחת ולא ביום א׳ נעשה ענין מנוי הדיינים בישראל אלא אחר שהעלה משה על עצמו איזה עת שני ענינים אלו שהעמיס יתרו עליו ונתרבה עסקיו בישראל. אח״כ בא ואמר איכה אשא לבדי טרחכם מה שכל א׳ מטריח להזדקק לצרותיו להתפלל עבורו ולהביאו דבריו אל ה׳. משאכם משמעו מה שהם ראוים לישא. כמו טרחכם מה שהם מטריחים וריבכם מה שהם רבים זע״ז. כך משאכם מה שהם נושאים. והיינו שהעמיס על עצמו לכלכל מה שהיה נושאים תחלה להנהיג עניני גמ״ח אבל טורח למוד חוקי ה׳ ותורותיו זה לא נחשב למשא כלל שהרי בזה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ש״מ. אפי׳ שלמד הלכות הי׳ סיוע נפלא מן השמים שהיה קולו נשמע על כל ישראל כמ״ש בס׳ שמות י״ט י״ט. ובמקום סיוע מלמעלה אין עייפות ואין כושל: