העמק דבר על דברים י:יב

1כי אם ליראה וגו׳. הפ׳ תמוה שהרי כל מה שאפשר לבקש מכח אנוש מבואר בשאלה זו ומה יש עוד לשאול עד שבאמת בשוח״ט תהלים ל״ו איתא בבקשת דוד אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש. שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי אמר הקב״ה לדוד אתה אמרת אחת שאלתי וגו׳ ואתה מבקש הרבה א״ל גם אתה אמרת מה ה׳ אלהיך שואל מעמך ובקשת הרבה. אבל זה אינו אלא לשון הלציי אבל ודאי גם הקב״ה גם דוד לא בקשו יתירה ממה שהחלו. ויותר מזה קשה הא דאיתא בגמ׳ אטו יראה מילתא זוטרתי היא. ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. והפלא שהרי לא יראה לבד קא חשיב ולמה זה הקשה על יראה יותר מעל אהבה ולעבוד בכל נפש. ותו אינו מובן אחרי שהחל לשאול לאהבה אותו איך סתר שאלתו בתוך כ״ד לטוב לך. ופרש״י כדי שיהיה טוב לך שהוא אהבה חוזרת. אבל עכ״ז יש להבין למי נאמרה פ׳ זו. אם נאמר לכל ישראל בשוה היאך אפשר שתהא מדרגה זו יראה ואהבה בפחות שבישראל שאינו משיג אותם כלל והרי אהבה אינה נמצאת אלא באמצעות תורה או עבודת בהמ״ק. שהן המה הלחם המחברים אם ישראל לאביהם שבשמים כמש״כ בס׳ במדבר כ״ח ב׳ בפי׳ את קרבני לחמי ובכ״מ. והיאך יבא הקב״ה בטרוניא את בריותיו לשאול מהם מה שא״א בדרך הטבע. ואם נאמר שלא דבר כאן אלא עם מי שראוי לכך הלא לא נתפרש עם מי הוא מדבר. אלא ע״כ יש לדקדק ולהתבונן באותה פרשה עצמה שהקב״ה אינו שואל מישראל אלא מכל אדם לפי ערכו. שהרי כתיב ללכת בכל דרכיו. ולא כתיב וללכת בכל דרכיו. כמו שכתוב ולאהבה אתו ולעבד וגו׳ וכן בפסוק י״ג לשמור את מצות ה׳. ולא ולשמור וגו׳. מבואר דכמו התחלת הדבור הוא. ומזה נבוא לענין. דראוי לדעת שיש ארבע מדרגות בישראל כמו שביארנו בפ׳ בלק מה״ת מה טובו וגו׳. שהם א׳ ראשים ומנהיגים בישראל. ב׳ ת״ח הנקראים זקני ישראל. ג׳ בע״ב עוסקים בפרנסתם. ד׳ נשים ועבדים וקטנים. וכל אחד מכתות הללו אינו דומה לחבירו בשאלת הקב״ה ממנו. ומשום זה כתיב בפרשת אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם. זקניכם ושוטריכם. כל איש ישראל טפכם נשיכם וגו׳. לעברך בברית ה׳ וגו׳. ולכאורה מה מקרא חסר אלו כתיב אתם נצבים היום כולכם לעברך וגו׳. והכל בכלל אלא בשביל שלכל א׳ ברית בפ״ע ומה ששואל הקב״ה מזה אינו שואל מזה וכמעט שאסור לכת השנית כאשר יבואר. ונבא לפי סדר הכתוב. ראשיכם שבטיכם. שהם הראשים מנהיגי הדור. והם הנקראים עוסקים בצרכי צבור. שהם אינם רשאים להבטל מזה לא לעסוק באהבה ודביקות שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה. ואמרו בשבת פ׳ מפנין גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שנא׳ אל נא תעבור מעל עבדך. ואין הפי׳ שמי שזכה להקביל פני שכינה אינו דומה לזה המעלה של המכניס אורח אלא שזו המצוה גדולה מזו. והיא נדחית ממנה כמו שעשה א״א בשעה שעמד לפני ה׳ כדכתיב וירא אליו ה׳ וגו׳ וכאשר ראה האורחים ביקש מה׳ שיסור ממנו ולא יעבר לגמרי אלא ימתין עליו עד שיעשה עם האורחים כראוי להם. ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה עוד גדולה מהכנסת אורחים. שהרי עוסק בצרכי צבור פטור מק״ש כדתניא בתוספתא ברכות פ״א דמש״ה חשב ר״י שר״ע וראב״ע לא קראו ק״ש משום שעסוקים בצ״צ היו. מכש״כ שגדולה מצוה זו לדחות מצות אהבה ודביקות שנדחית מפני מצות מעשיות כמש״כ בפ׳ ציצית. וא״כ מה ה׳ שואל מראשי ישראל הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מ״ע אלא יראה. היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה׳. באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם. ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו או אף תמצא ידו להרע לו. ע״כ עליו כתיב מה ה׳ שואל ממך כ״א ליראה וגו׳. ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו׳. עוד יש לפניו לירא יותר את ה׳ מכל ב״א באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל. שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו׳ משא״כ בחטאים שבין אדם לשמים. ודוד המלך אמר הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳ חקרני אל ודע לבבי וגו׳ וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. פי׳ אם טעיתי לחשוב שפלוני הוא ממשנאיך ע״כ הנני רודפו ושונאו. אבל אם לא כוונתי לאמת הלא טוב לפני המות שתנחני בדרך עולם שא״א לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה. זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר:

3כי אם ליראה. על זקניכם כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך. על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה׳ וגו׳. על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך. ומכ״מ נאמרו כל אזהרות אלו יחד משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה׳ שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א׳. וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה׳. היינו לכל א׳ כראוי לו. ת״ח יהיו ישיבתם בית ה׳ לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו. ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו. כי יצפנו בסוכו ביום רעה. מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני. מכ״מ בכלל ישראל מתבקש כל זה והדבר מובן שיש אדם שפעם עומד בזה האופן והקב״ה שואל ממנו כך וגם הוא בקשתו כך ופעם הוא באופן אחר והרי הוא אז כאדם אחר כמותו: