העמק דבר על דברים יד:כג

1מעשר דגנך תירשך ויצהרך. לדעת הגאונים והרמב״ם יש להבין מדוע דייק הכתוב כאן לפרש דגנך וגו׳ אף על גב שביארנו בספר במדבר י״ח י״ב דבכלל דגן כל דמידגן במשמע זרעים ופירות האילן לאפוקי משקה אינו מידגן מש״ה פירש הכתוב תירוש שהוא משקה יין ויצהר שהוא שמן מכ״מ למאי פי׳ הכתוב בזה המקרא הני תלתא. וגם קשה הא דכתיב כאן בענין דמעשר ובכרת בקרך וצאנך. שהוא מאכל כהנים ולא בעלים ואי נימא דאגב מעשר כתיב בכורות באכילה בירושלים. א״כ למאי ייחד הכתוב רק בכורות ולא כל נדרים ונדבות דמותר גם לבעלים כמע״ש וכלשון המקרא לעיל י״ב אלא מתחלה יש לבאר סוף המקרא למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך כל הימים. ותניא בספרי והובא בתוספות קדושין דכ״ג וב״ב דכ״א לא ניתן מעשר שני אלא בשביל תלמוד ויראה והפי׳ כי מע״ש אינו נאכל אלא בירושלים וא״א לבעלים לאכול במשך ימי רגלים שבא לירושלים כל עשירית תבואתו וע״כ או יושב בעצמו בירושלים גם אחרי הרגל והרי אין לו עסק שמה כ״א תלמוד ויראה. או שמניח לתלמידים בירושלים מזה התלמידים מתפרנסים ומתרבים. וזהו תכלית מצות מע״ש להגדיל תורה. ונמצא מיירי כאן באכילה שלא בימי הרגל אלא בכל השנה. ומעתה לעיל דמיירי בביאת המקדש ברגלים כדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וגו׳. וע״כ מקריבים במועד או לפני הרגל שהרי המשהה קרבנו רגל א׳ עובר בעשה כדאיתא בר״ה ד״ו מש״ה נתפרש אכילת כל הקדשים וכן במקרא י״א דכתיב ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם וגו׳ היינו שמחת רגלים בבשר קדשים. משא״כ כאן דמיירי באכילת כל השנה בירושלים וזה אינו אלא הנשאר ממע״ש ומן בכורות דכתיב בהו לפני ה׳ אלהיך תאכלנו שנה בשנה ולא נצרך הכהן להקריבם ברגל דוקא כ״א באותה שנה. אחר שכן דמיירי בתלמידים פי׳ הכתוב דגנך תירושך ויצהרך. שהמה הכרחי לחיות האדם הנדרש לתלמידים כדאיתא בב״ב ד״צ ב׳ דיינות שמנים וסלתות המה חיי נפש. ולא שארי פירות. ואם כן פי׳ כאן דגן כמשמעו חמשת המינים. ובכורות נאכל לכהנים תלמידים: