העמק דבר על דברים כז:ח
העמק דבר על דברים · Haamek Davar on Deuteronomy 27:8
Open in the reader →1וכתבת על האבנים וגו׳. כבר פירשנו שבכאן פליגי ר״י ור״ש. והנה ר״ש מסיים וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. והדבר תמוה מה שייך זה הסיום למחלוקתן של ר״י ור״ש. אמנם מתחלה יש להבין לדעת ר׳ יהודה אמאי הי׳ הצווי שיסודו את הכתיבה והמה יקפלו אח״כ. למאי נצרכו לכך. אלא ודאי בא הקב״ה לרמז בזה עיקר גדול. ההבדל בין ישראל לאו״ה דאע״ג דבין ישראל בין אוה״ע נצטוו על ע״ז ובשבע מצות. והייתי אומר דעיקר הבדל לא היה אלא בשאר מצות שבתורה. ע״כ הראה בזה שגם בז׳ מצות עצמן נשתנו היינו כמש״כ בפ׳ בחקותי שהקב״ה מבקש את ישראל שיעשו את המוטל עליהם כדי שיקבלו שכר. משא״כ אוה״ע אין נוגע לקיום העולם ומה איכפת להקב״ה יעשו מה שלבם חפץ. ובזה יש לדמות ולהמשיל לרופא שנכנס לרפאות ויש הבדל בין אם נכנס לבנו או לאחר. דאע״ג דעצם הרפואה שוה לשניהם מ״מ אינו דומה באופן נתינת הרפואה בשני דברים. דלבנו הרופא ממתיק את הרפואה כל האפשר כדי שיהא קלה עליו ליקח. משא״כ לאחר. שנית דלבנו מבטיח מתנה אם יקח הרפואה משא״כ לאחר. ובשני דברים אלו נשתנו ישראל לאוה״ע. דלישראל פירש קללות וברכות משא״כ לאוה״ע. ושנית דלישראל צוה לכתוב על הסיד שיהא נוח לקרות. ולאוה״ע נצטוו לכתוב תחת הסיד והיו נצרכים בקושי לקפל את הסיד. ובא הקב״ה בזה ללמדנו ההבדל בין ישראל לאוה״ע. וכ״ז לר״י אבל לר״ש לא היה בזה נ״מ מש״ה ביאר נ״מ אחרת דלישראל היו האזהרות כמשמען שיהא עושים. משא״כ לאוה״ע לא נזהרו אלא למען אשר לא ילמדו אתכם וגו׳. הא אם עשו תשובה ולא עבדו ע״ז היו מקבלין אותו. ולא חששו אם לא היו נזהרים בז׳ מצות וכמש״כ בס׳ שמות ר״פ בא בפי׳ מקרא בס׳ יהושע ד׳ ועי׳ מש״כ להלן פ׳ ברכה במקרא אף חובב עמים: