העמק דבר על דברים כח:ט

1יקימך וגו׳. עתה בא׳ הברכה לאנשים שבאים להתנהג בפרישות ודביקות ונדרש לזה סיעתא דשמיא ככתוב בס׳ עמוס ב׳ ואקים מבניכם לנביאים וגו׳. ובא הכתוב לברכם בברכה אשר יקים ה׳ מהם פרושים וקדושים:

2כאשר נשבע לך. בשעת מ״ת ואתם תהיו לי וגו׳ לגוי קדוש:

3כי תשמור וגו׳. באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודביקות לא יחפוץ להבדל ממעשה המצות שלפעמים הם מסירים הדביקות. אבל מ״מ ההכרח לשמור המצות בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו והיינו והלכת בדרכיו. מה הוא רחום אף אתה רחום כו׳ וכבר נתבאר בפ׳ ציצית ובכ״מ אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצות אפילו מה שבין אדם לחבירו. ויותר נראה דהאי כי תשמור אינו תנאי שהרי כבר כתיב התנאי בראש הפרשה אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה ודביקות בה׳ אפילו בשעה שתשמור את מצות ה׳ וגם והלכת בדרכיו. ויש כמה מצות מעשיות שא״א לעשותם בשעת דביקות ומכ״ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם. וע״כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה מ״מ יקימך ה׳ לעם קדוש. ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב בא״א בס׳ בראשית י״ח ג׳ בעת ביאת האורחים. והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע״ש: