העמק דבר על דברים לא:טז

1וקם העם הזה וזנה וגו׳. וכל הענין עד סוף פסוק כ״א. נראה עיקר המאמר נשנה שתי פעמים. וזה פלא. וגם יש שינוים דבמקרא שאנו עומדים כתיב וזנה ובמקרא כ׳ כתיב ופנה. ועוד הרבה שינוים כאשר יבואר לפנינו. אבל יש לדעת דזו הפרשה הוא מאמר נבואי על שני זמנים שעבדו ישראל ע״ז בשני אופנים. הא׳ בימי השופטים עד שמואל הנביא. והב׳ בימי מלכי ישראל ויהודה הרשעים. ולהסביר הבדל הענינים יש להסביר ע״פ משל אשה הזונה אחר בעלה. שהרי ישראל נמשלו לאשה בכ״מ בנביאים ובגמ׳ יומא דנ״ב. משל לכלה כו׳ ועוד הרבה. והנה יש אשה אוהבת את בעלה ורוצה שגם הוא יאהבנה ויתן לה כל צרכה אלא שמחמת שהיתה רגילה עם נואפים וסריקין נמשכה אחריהם וזנתה במקרה והרבה חברים רעים עושים. והבעל מקנא הרבה ע״ז ומרחיק עצמו ממנה וגם מושך פרנסתה ממנה. וזה גורם לה להיות מוספת לזנות ולהתקרב לאחרים שלא ברצונה האמיתי. אלא מחמת שבעלה מתרחק ממנה וכסבורה שבעלה שונאה בתכלית ואינו רוצה להיות עוד עמה. וא״כ היא מוכרחת ליקח את זרים. ובאמת אלו היה בה דעת היתה מבקשת את בעלה שימחול לה על זנות הראשון שזנתה במקרה מחמת חברים רעים שלא נשמרה מהם. אבל היא לא כן עשתה אלא כל שבעלה מתרחק ממנה היא מוספת לזנות ואומרת שבעלה גורם לזה. כך היה בימי השופטים. שתחלת ע״ז היה משום שהיו בקרב הגוים שבעה עממין. ולא נזהרו במה שהתרה יהושע בהם ועתה הסירו את אלהי הנכר וגו׳ כמש״כ לעיל ל׳ ט״ו. והיה ע״ז זו בתורת זנות והקב״ה הרחיק עצמו מהם ודבר ה׳ היה יקר בימים ההם. ומזה הגיעו לע״ז אפילו שאינם משבעה עממין אבל בימי מלכי ישראל ויהודה אחר בנין הבית היה הענין דומה לאשה שבעלה רודף אחריה באהבה יתירה. והיא מרוב שלוה אינה רוצה לסבול דרכיו וזהירות יתרה שמטיל עליה. ומבקשת דרכים שישנאה בעלה ויגרשה וכסבורה שאם תנשא לאחר יהיה טוב לה בלי זהירות כ״כ שעליה לפני בעל זה ע״כ היא עושה תועבות כאלה שלא היתה ראויה לכך לפי חין ערכה ושכלה. אלא הכל כדי שימאסנה בעלה ויפליג דעתו ממנה. ובעלה עדיין רודף אחריה עד שאח״כ באמת אינו יכול לסבול עוד וקוצף עליה ומרחיקה מביתו בתכלית הרחוק. ומשגת כמה צרות. אז בושה לשוב לבעלה וכסבורה שלא ישוב עוד לקחתה אחר שהרבתה מעשים שימאסנה כך הי׳ ישראל ברוב שלוה. ורוה״ק היה לרוב אפילו בימי אחאב כידוע אבל המה עבדו ע״ז ושארי תועבות כדי להכעיסו למען ירחיק הקב״ה שכינתו מהם. שקשה היה עליהם להיות נזהרים בתורה ומצות שהטיל עליהם וחשבו שכאשר יפליג הקב״ה שכינתו מהם. אז יהיה פרנסתם ע״י מלכת השמים כמו כל האומות. עד אשר קצף ה׳ עליהם והרחיקם. והיו מדמים שא״א לקוות עוד שישגיח ה׳ עליהם וכדכתיב בס׳ ירמיה מדוע אמרו עמי רדנו. וכמו שביארנו מזה בספר ויקרא כ״ו ל״ו ואילך. ועתה נשוב לסדר המקרא. וזנה. תחלת ע״ז היה במקרה בתורת זנות. והסיבה לזה. אחרי אלהי נכר הארץ. וכפרש״י גויי הארץ. ומפרש עוד אשר הוא בא שמה בקרבו. באשר ישראל יושב עמו. ודייק המקרא עוד שמה. דגם ישיבת א״י גרם לזה כדאיתא במדרש שה״ש עה״פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם. שאמרה כנ״י שאותו המקום משיאני לע״ז ע״כ נכשלו דהרבה שכנים עושים והמקום גורם:

2ועזבני. מלהיות כרוך ודבוק באהבתי כמו שהזהירום משה ויהושע והטו את לבבכם כמש״כ לעיל. כי אז לא היו נפתים אחר נכר הארץ. אבל המה עזבוני:

3והפר את בריתי אשר כרתי אתו. כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתוצו וגו׳ כדכתיב לעיל ז׳ ה׳ ובפ׳ ראה. אבל לא רצו להפר את הברית בשלימות שלא יהא הקדוש ברוך הוא משגיח עליהם. אלא הפרו את אשר הבטיחו להקב״ה: