העמק דבר על דברים ח:ג

1ויענך וירעיבך. עוד טעם ע״ז המשך הרב כי רצה הקב״ה להרגיל את ישראל בענוי זה שלא יהא מקור פרנסתם נראים בעיניהם. וגם אח״כ המאכלך את המן אשר לא ידעת וגו׳ הכל לתכלית למען הודיעך כי לא על הלחם וגו׳. לפי הפשט תועלת ידיעה זו שתהי׳ כמה עתים שלא תהיה שום תקוה להשיג לחם וא״כ יאבדו כל תקוה לחיות על הארץ. ע״כ הקדים הקב״ה ליתן כח ועצמה להתפרנס מכל מוצא דבר ה׳ וזהו תועלת נפלא בימי הגלות. אמנם עוד נכלל בזה עוד כונה. דקרבנות נקראו לחם כדכתיב את קרבני לחמי לאשי ונתבאר במקומו שהודיע הקב״ה למשה דמוצא פרנסת ישראל בא״י בא ע״י זכות קרבנות שהוא עבודה המשביע לחם. והיה דעת ישראל נוטה שבזמן הגלות ואין לנו קרבנות תאבד מישראל תקוה וזכות מיוחד לפרנסה ח״ו. ע״כ האכילם מן במדבר מ׳ שנה. כדי שידעו דזה לא בא בזכות קרבנות שהרי לא היה שום קרבן ממן. כמו בא״י שבא בכורים משבעת המינין לברך מין את מינו כמבואר בתנחומא פ׳ תצוה. משא״כ במן. ובזה ידעו ישראל כי לא על הקרבנות לבד יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ וגו׳ נכלל בזה כמה ענינים כמו לשון כל שסובל כמה דברים היינו שקידת התורה בכלל שמסיר עכ״פ מחלת הרעבון כמש״כ בתחלת סדרא זו ובס׳ שמות ט״ו כ״ז. וביחוד סדר קרבנות וקריאת הפ׳ שתקן משה במדבר ומבואר בשאלתות דר״א פ׳ נצבים שהיה אז כמו בגלות שידוע באגדה דתענית דכ״ז שאמר הקב״ה לא״א דסדר קרבנות יועיל כמו ההקרבה. ובמדבר היה כמו בגלות. גם נכלל במוצא פי ה׳ תפלה כמבואר בתנחומא פ׳ תבא דמשה רבינו ראה בהמ״ק חרב וקרבנות בטלים עמד והתקין ג׳ תפלות. ונכלל עוד ברכת הנהנין וכדאי׳ בברכות רפ״ו כל הנהנה מהעוה״ז בלי ברכה כאלו גוזל הקב״ה וכנ״י שנא׳ גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם ב״נ שהשחית את ישראל מאביהם שבשמים. והביאור. משום שע״י ברכות הנהנין מתברך כל מין. והמונע מלברך גוזל השפעה שהקב״ה רוצה להשפיע וכ״י נצרכים לכך. וחבר הוא לירבעם שמנע קרבנות מישראל מקור השפעה אז . וכ״ז נכלל בדבר ה׳. כי על כל מוצא פי ה׳. וכן אמר ה׳ מיד אחר הדברות בס׳ שמות כ׳ כ״ד בכל המקום אשר אזכיר וגו׳ ע״ש בביאורינו. ובשביל כ״ז זן הקב״ה במדבר: