העמק דבר על שמות טז:יט

1ויאמר משה אלהם. לזקנים שיגיע לישראל כמש״כ לעיל. ומשום שלא היה בזה ג״כ קול ה׳ מדבר מתוך גרונו כמש״כ:

2איש אל יותר. אל יותר איש מיבעי. אבל איש אל יותר משמע בדיוק איש ולא אשה וצריך ביאור. גם לשון אל יותר אינו מדויק אל ישאיר מיבעי שהרי כבר נתבאר לעיל י׳ ט״ו. הבדל משמעות נותר ממשמעות השאיר. דנותר משמעו ממילא. והשאיר משמעו בכונה וע׳ בס׳ במדבר ט׳ י״ב וא״כ כאן שכל העומר היה צורך אכילה ומי שישאיר ממנו הלא יהיה בכונה לראות מה יהיה למחר ממנו. א״כ לא ישאיר מיבעי. ונראה דמשום דד״א להניח פיאה באלפס כדאיתא בעירובין דנ״ג והוא במס׳ ד״א. וא״כ מי שהוא בעל ד״א מותיר מצד הרגלו מעט מן הצורך למאכלו. ע״ז הזהיר משה דכאן לא יניח פיאה מש״ה דייק איש. דזה הוא ד״א של איש דמשמעו חשוב ובעל ד״א:

3אל יותר. לא ינהוג דרכו להותיר גם ממנו: