העמק דבר על שמות לג:יב

1ויאמר משה וגו׳. כ״ז היה במשך מ׳ יום האמצעים ובהיותו באהל שלו והיה מתפלל שמ״ע קבועה תמיד באותם מ׳ יום ובתוך שמ״ע היה מתפלל חידוש דבר כמש״כ בס׳ דברים ט׳ י״ח וכ״ו. ופעם אחד היה כך נוסח התפלה המיוחדת:

2ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה. הנני מבין שאתה רוצה לשנות את גזרתך משתי הוכחות. א׳ ממה שאמרת בזה הלשון לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית וגו׳ והיה לך לומר עלו אל הארץ. וכמו שאמר אח״כ בהליכתם מהר חורב עלו ורשו את הארץ. וממילא מובן דמשה עמם. אלא מזה שביארת לומר אתה והעם הראת לדעת כי אני הוא המעלה המצוין יותר מאשר היה אחר מעלה אותם וע״כ אתה רוצה לשנות הענין לטוב בשבילי וגם ממה שאמר אשר העלית מא״מ מוכח דכונתך להעלות גם עתה למעלה מה״ט. עוד הוכחה שניה. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. דבשלמא בשעה שאמר הקב״ה לפני העגל הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וביארנו שהקב״ה יהי׳ מהלך עמו ממש אז לא היה נצרך להקב״ה לפרש מי הוא המלאך שידוע מי מהלך תמיד עמו ית׳ וכדאי׳ בש״ר פ״ב בכ״מ שהיה ר׳ יוסי נראה ידוע שרבי היה שם כך כ״מ שהמלאך מיכאל מהלך שם השכינה. וגם כי אין נ״מ בידיעה זו שהרי בזה האופן שהקב״ה הולך אסור לבקש דבר מן המלאך כמש״כ לעיל כ״ג כ״א. אבל עתה כאשר הוא בתורת שליחות מלפניך היה לך להודיעני מי הוא המלאך למען אשר אדע לבקש ממנו כשארצה דבזה האופן רשאים לבקש מהמלאך כמש״כ שם וא״כ כאשר לא הודעתני מזה יש לי להבין שאתה רוצה לשנות הדבר. וזה כלל שהקב״ה חוזר על הרעה ואינו חוזר על הטובה. ואם היה מפרש מי המלאך לא היה אפשר לחזור מכבוד המלאך וזהו דבר שמואל לשאול בשעה שא״ל קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך. וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם פי׳ אע״ג שאפשר לבטל הגזרה ע״י תפלה אבל כאשר כבר נתנה לרעך א״א לשקר בו ולחזור במתנתו. וכך אמר משה ממה שלא הודעתני מי הוא השליח. מבין אנכי שאתה רוצה לחזור בדבר:

3ואתה אמרת ידעתיך בשם. עוד אמר שני טעמים שמקוה להפיק רצון מה׳ לשנות הגזירה לטוב ע״י כח תפלתו. ואע״ג שאין לאדם לקוות שהקב״ה מחויב ח״ו להפיק רצונו וכמש״כ בס׳ בראשית עה״פ ואנכי עפר ואפר. אבל משה הראה שני טעמים שמקוה לכך. א׳ שהרי אמרת ידעתיך בשם. היינו במה שאמר ה׳ למשה ושמי ה׳ לא נודעתי להם. מבואר דלמשה נודע שם ה׳ איך הוא מהוה העולם בצרופי שמות והכי פירש הרמב״ן כאן. והענין דזה כלל שאמר משה רבינו בתפלה שלו הבאה בכתובים בס׳ תהלות כי הוא ידע שמי יקראני ואענהו. ומבואר במדרש שו״ט ע״ז המקרא. דמי שידע שמו המפורש הוא מסוגל שתקובל תפלתו אמנם דוקא מי שיודע בס״ד ע״פ מעשיו הטובים ע״פ הכללים דאי׳ בחגיגה פ״ב. אבל מי שהודיעו לו שם המפורש והוא אינו ראוי לכך ח״ו יכול לקלקל יותר ויותר. ואינו מפיק רצון בזה כלל. וכך אמר משה ואתה אמרת ידעתיך בשם נתתי לך כח הידיעה בשמו ית׳ וראוי היה לומר הודעתיך אלא משום שאע״ג שמגיע בסיעתא דשמיא מכ״מ בא גם בכח היגיעה והשתדלות עד שעומד עליו בעזרו ית׳ לעשות השתדלות הנפלא. ומש״ה בא הלשון ידעתיך אני עשיתי שתרצה לדעת. וכיב״ז נתבאר בס׳ בראשית י״ח י״ט ובס׳ דברים ל״ב ז׳. עוד טעם ע״ז הקווי כי אתה אמרת וגם מצאת חן בעיני אפילו בלא כחי בשם המפורש הלא אמרת שמצאתי חן בעיניך ונשיאות חן הוא קבלת התפלה כדתניא בספרי עה״פ יאר ה׳ פניו אליך ויחנך. ובע״ז ד״ג הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. הרי דחוט ש״ח מועיל לתפלה. ואחר כל זה.