העמק דבר על שמות לד:כז

1כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

2כי על פי הדברים וגו׳. פי׳ לא שבאו כדי ללמוד מהם דבר שהרי מעולם לא למד אדם מהלוחות אלא מס״ת שכתב משה. אלא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו׳. והביאור דכשם שעיקר כתיבת התורה על הלוחות הראשונות לא באו ג״כ כדי ללמוד מהם אלא כדי שיהיו חקוקים על לב ישראל עיקרי הדת ואמונת ה׳ שבא ע״ז הברית בראשונה. ומש״ה נקרא התורה עץ חיים דכמו מטע שורש העץ הוא עיקר גידולן לדור דור ככה חקיקה על הלוחות ונתינתן לישראל היא השרשה בלבם. עד שנעשה טבע ישראל לכך. והבא להפר אמונת ה׳ הוא כמו מעשה עקירה מן הלב ושורש עץ החיים שמכבר. אמנם בלוחות הראשונות לא היה הברית כ״א על האמונה ודתי התורה בלי חקירה ועיון בדקדוקיה. אלא לשמוע המקובלות מפי משה ולדמות מסברא כמש״כ לעיל. אבל הברית שנכרת בשניה בא על עיון ועמל תורה לדקדק על כל קוץ וקוץ. ע״כ צוה הקב״ה למשה שיכתוב הוא כל התורה כפי שנמסרה על הלוחות וכמבואר בירושל׳ שקלים פ״ו ה״א בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה ש״ת ממולאים בתרשיש כימא רבא. ואין הכונה שהיו הפלפולים והפירושים כתובים אלא גוף תורה שבכתב. וזה בא לתועלת להשריש בלב כלל ישראל לדקדק בהם ולעמוד על תמציתן. וע׳ מש״כ לעיל ל״ב ט״ו :

3כרתי אתך ברית. הברית שרמז הקב״ה על מעשה קרח דו״א כמו שביארנו לעיל. לא היה אלא על כח תורה שבע״פ שהיה בלבו של משה כמבואר במדרש שם שהקדימו לשאול טלית שכולה תכלת אי חייבת בציצית בית מלאה ספרים אם חייבת במזוזה. וכשהשיב משה דחייבין נחלקו. ולא נחלקו על גוף הפ׳ שאמר משה ושכינה מדברת מתוך גרונו. אלא הבינו בשכלם כונת הפ׳ בא״א ממה שלמד משה. ומזה נשתלשל המחלוקת בעבודת הר״ן איש:

4ואת ישראל. הברית שהיה עבורם שלא יכלה אף עם אחד. הוא בכח התלמוד וחרבה ש״ת. וכמו שביארנו כ״פ. וע׳ שלהי פ׳ בא. ואמר ה׳ כרתי אתך ברית ואת ישראל. ולא אמר כרתי ברית אתך ואת ישראל. או כרתי אתך ואת ישראל ברית. אלא כדי להפסיק ביניהם וללמד שהברית שעם ישראל אינו שייך לזכות וברית שעם משה. אלא זכות עסק התורה שהמה עוסקים מעמיד הברית שעמהם. ובשביל זה צירף הקב״ה שני המעשים היינו נתינת הלוחות עם קריאת י״ג מדות. באשר ידע הקב״ה שיתפלל משה אז על קיומן ש״י כאשר באמת היה ההכרח לכרות ברית ע״ז כמש״כ לעיל ותלה הקב״ה שני מעשים הללו זב״ז. לאמר אם תאבו ושמעתם לקבל ולשאת עולה של תורה אז תהיה הברית כרותה. וראוי לדעת דמכ״מ לא היה עדיין כריתת ברית על עיון התורה ופלפולה עד שבא לערבות מואב וכמש״כ בס׳ דברים כ״ו ט״ז. אבל בסיני לא היה כריתת כרית אלא על קיומן ש״י. ורק תלה זה הברית על הדברים האלה: