העמק דבר על שמות לח:כא

1אלה פקודי. היינו מה שכתוב להלן כל הזהב וגו׳ הי׳ פקודי וגו׳:

2משכן העדות. הוא מיותר. ומכ״ש כאן שאינו מדבר בתכלית המשכן. אלא במנין הוצאות מלאכת המשכן. ומזה יצא דרש ברבה שבא משה ושאל מהקב״ה מה נעשה בנותר. והשיב כל מה שאתה יכול הטל על משכן העדת. והמדרש הוא פלא לפי הנראה שכונת משכן העדות הוא הארון שעמד בקה״ק. והרי כבר הי׳ עשוי כ״צ. וא״א להוסיף על עוביו עוד זהב. אלא נראה פי׳ משכן העדות הוא ארון עץ שעשה משה מתחלה ואח״כ עמד באהל משה ובו הי׳ מונח פרשיות ש״ת עד שנגמרה והובא בסוף לקדה״ק כדאי׳ בב״ב ספ״א. והנה מתחלה צוה הקב״ה לעשות ארון עץ דוקא וביארנו במקומו בס׳ דברים י׳ שבא הכונה ללמדם על עמלה של תלמוד שניתן בכח לוחות שניות. שזה דרכה ש״ת לבא מתחלה בעוני. אמנם אחר היגיעה ועמלה ש״ת הרי יש שני דרכים. א׳ מי שאינו מוסיף לקח בחידוש ופלפול ומגיע לתכלית יגיעתו במהרה ומה שנדרש להוראה מדמי מילתא למילתא. וזה הכח בא מכח הארון שבקדה״ק. שבמעט זמן ניתן לשם הלוחות השניות עצמן ובא לתכלית גדולתו. אבל הדרך הב׳ הוא מי שמוסיף לקח ופלפול ואינו מגיע לתכלית הוראה מהר עד שיגע עוד הרבה. אמנם כשבא לתכליתו הרי הוא מוסיף כבוד וגדולה וזה הכח בא על ידי פרשיות שכתב משה והיו מונחין אצלו. ומש״ה היו עוד בארון עץ עד שלבסוף אמר הקב״ה להטיל עליהם זהב כל שאפשר ללמד שאין קץ וגבול לכבודו. ולפי זה הדרוש יהי׳ משמעות המקרא שאנו עומדים בו אלה פקודי המשכן. הידוע עד כה. ועוד הראה חשבון כמה העלה על משכן העדות שהוא הארון של אהל משה אשר הוא במעלה רמה וגבוה שקדושתו וגדולתו א״צ לגבול המקום של קדה״ק דוקא. ולא גבול של צמצום זהב שהוא משל לכבוד:

3עבודת הלוים. באשר הרבה נשאר מנדבות שעברו. וגם אח״כ אחר מלאכת המשכן נפלו נדבות מישראל לבדק הבית ולכליו. והכל נמסר ליד הלוים ביד איתמר. כמו שהיה בימי עזרא ח׳ ואבדילה משרי הכהנים וגו׳ ואומרה להם אתם קודש לה׳ והכלים קודש וגו׳. והיה חובה על הלוים לקבל בחשבון ובמשקל ולמסור לאותם שבא מכחם ג״כ במשקל וככתוב שם ואשקלה להם וגו׳ ונבוא לירושל׳ וגו׳ וביום הרביעי נשקל הכסף והכלים וגו׳ וזה פי׳ עבודת הלוים ביד איתמר וגו׳: