העמק דבר על בראשית א:יא

1דשא. הוא מין שכל תכליתו הוא העשב ולא הגרעין. וא״כ עיקר תכליתו מה שגדול העלה יותר וזהו משמעות דשא כמ״ש בשירת האזינו:

2עשב מזריע זרע. שתכליתו הוא הגרעין אם קטן או גדול. והנה לא אמר עתה למינו כמו שאמר בפרי העץ. וכמו דכתיב במקרא הסמוך ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו. וגם עיקר מקרא הסמוך נראה מיותר. ומתחלה יש לבאר משמעות למינו או למינהו דכתיב בגידולי ארץ ובברואי נפש חיה. והוא באשר אין בכל מין כמעט אשר לא נכללו בו כמה פרטי מינים. כמו חטה אית׳ באיכה רבה שיש מינים כמו מספר חטי מנית. וכן יש הרבה בכל מין. ובשעת הבריאה לא יצא כי אם חטה אחת המובחר שבזה הזרע. והי׳ בו כח כמה מינים. וע״ז אמרו במס׳ ר״ה דף י״א כל הבריות בצביונן נבראו. והעיקר כמ״ש התוס׳ שהוא מלשון צבי הארץ. היינו בהדור היותר אפשר. אבל לא כמ״ש התוס׳ שנגמרו כ״צ. דזה משמעות דאית׳ שם בקומתן נבראו אלא כמ״ש באופן היותר משובח. עוד נכלל במשמעות בצביונן. דכל פרי יש בו עתים משתנים מתי נראה גדל בהידור. ובפרי האדמה עיקר ההידור בשעה שלא נגמר כ״צ והעלה נראה ירוק. משא״כ כשגדל כ״צ הרי העשב נבל ואינו בהידורו. אבל אילן אינו כן. אפי׳ כשהפרי נגמר כ״צ עומד העלה בהידורו. ונכלל במשמעות צביונן. בשעה שהמה נראים מהודרים ביותר. מעתה הזרעים לא שייך לומר אז למינהו. שהרי ביציאה הראשונה לא הי׳ אלא עלים. וכל המינים שוים באותו זרע. מש״ה לא כתיב במאמר למינהו. משא״כ באילנות כתיב במאמר למינהו. דבשעה שיצא מראש נכלל בו הרבה מינים וכלם מין אחד ומש״ה אין בו כלאים כידוע בפ׳ אלו טרפות:

3עץ פרי. טבע העץ משונה מזרעים שאינו צומח אלא מזריעה ולא מהקנה שלו. משא״כ אילן מרכיבין ענף וצומח אילן. וזהו עץ פרי בעצו נכלל הכח של הפרי:

4עושה פרי אשר זרעו בו. היינו הגרעין שהוא הזרע המונח בפרי. וגם בו כלול כח האילן:

5ויהי כן. שנוצרו כמו בשעה שהיו בצביונן. ואח״כ ותוצא הארץ וגו׳. נגמר גידולי זרעים עד שהי׳ שייך לומר למינהו גם בהם. ובאשר גם במינים שאינם נאכלים יש איזה זרע. (כדאיתא בב״מ דף ק״ה א׳ לענין עשבים בזרא דנפל נפל) מש״ה כתיב בדשא ג״כ למינהו והוצאה שנית: