העמק דבר על בראשית טו:א

1אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. פרש״י שירא מן העונש שהרג כמה נפשות ע״ז אמר הקב״ה אנכי מגן לך ודאג עוד פן קיבל את שכרו בשביל הנס ע״ז אמר שכרך הרבה מאד. ובאמת תרי אמוראי אינהו ר׳ לוי ורבנן. ח״א שירא מן העונש או ממלכי אוה״ע וחד אמר שירא מקבלת שכר. והנה למ״ד שירא מן העונש מפרש המקרא כמשמעו אל תירא אנכי מגן לך. והסיום שכרך הרבה מאד לא קאי להא דאל תירא. ומלתא בפ״ע הוא ולא משום שירא מזה אלא הבטחה בעלמא. אבל למ״ד דירא מקבלת שכר וא״כ קאי אל תירא על שכרך הרבה מאד. וא״כ האיך מפרש אנכי מגן לך. מש״ה איתא במדרש כל מה שאני עושה בחנם אני עושך עמך. ושכרך משלם הרבה מאד. ומפרש מגן לשון תרגום בחנם ואינו אלא בתורת דרש וכונה שניה. אבל לפי הפשט קשה להבין. וע״כ פרש״י שתי הכונות יחד. ללמד דגם למ״ד דאל תירא קאי על שכרך הרבה מאד קאי גם על אנכי מגן לך. אבל הרי במדרש מבואר דחולקין. והנראה דבאמת יש להבין אמאי לא הוקטן שכרו כמו שאמר יעקב קטנתי וגו׳ אע״ג שהיה לו ללמוד מאברהם שלא הוקטן שכרו. ונראה משום דמשונה הצלת אברהם מהמלכים. מהצלת יעקב מלבן כי המלכים עוד לא הגיעו לאברהם והיה אברהם מבחוץ עדיין. רק שהיה עלול שיגיעו לאברהם. וא״כ אין זה אלא אברוחי ארי דלאו מילתא היא. וממילא אין לנכות השכר שמגיע בשביל זה [ואע״ג דאברהם הכניס עצמו לסכנת מלחמה שברצונו רדף אחריהם. אבל יעקב היה נרדף מלבן. והיתה הצלתו יותר מוכרחת משל אברהם. מ״מ הרי נשבה לוט בן אחיו והיה מוכרח להצילו מידם. ועוד שהבין שכל כונתם להלחם עליו כמו שנתבאר לעיל]. משא״כ ביעקב אבינו שכבר הגיע לבן אליו ובידו להרע לו והקב״ה הצילו ודעת התוס׳ ב״ק דנ״ח דדוקא באופן שהארי מרחוק ולא כשהוא בקרוב ומוכן להזיק. וא״כ מתפרש המקרא יפה אל תירא מקבלת שכר:

2אנכי מגן לך. ואיני מניח שתגיע אליך החרב וא״כ שכרך הרבה מאד. והיינו דמפרש בתורת כונה שניה כל מה שאני עושה על מגן אני עושה. אמנם הטעם בזה שלא בא בחשבון הוא משום שאני מגן לך מרחוק שלא יגיע החרב מש״ה לאו מילתא הוא [ומשום דרש״י לא ס״ל כמש״כ התוס׳ כמבואר שם מש״ה נתקשה לו פי׳ אנכי מגן לך מש״ה הביא שתי הכוונות יחד ואולי באמת מחלוקת אמוראי הוא במדרש] :