העמק דבר על בראשית טו:ז

1ויאמר אליו. רש״י בפ׳ בא כ׳ דברית בה״ב נאמר שלשים שנה קודם שנולד יצחק ומיישב בזה הכתוב ומושב ב״י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והכי הוא בס״ע וכ״כ התוס׳ ברכות ד״ז ב׳ בפשיטות דא״א הי׳ בן שבעים שנה בשעה שנדבר עמו בה״ב. וכבר כתב הרמב״ן שאין כן דרך הפשט ובאמת אפי׳ נימא דעיקר פרשיות כתוב כאן מ״מ הי׳ ראוי לכתוב ויאמר ה׳ אל אברם ולשון אליו מורה דמיירי בדבור הקודם. ותו קשה אם כבר נכרת ברית על הזרע ועל הארץ מה הוסיף הקב״ה אח״כ להבטיח. ומה הי׳ ירא אברהם שמא יגרום החטא הרי ברית אינו חוזר לעולם. ובאמת אפילו אי נימא הכי לא מתיישב הכתוב ומושב ב״י וגו׳ כמשמעו אלא יבואר שנגזר אז שישבו. ואחר שכן יותר נוח לומר שאז עלה ברצון לפניו יתברך ונגזר בדעתו אבל לא היה הדבור לא״א עדיין עד אחר מלחמת המלכים. ובספר שמות הוספנו דמאז נעשה הכנה ממערכת השמים להגדיל כח מצרים באופן שיהא מקום מוכשר לישיבת ישראל בקרבם בימים יוצרו ומאז נקרא ומושב ב״י. היינו השגחה פרטית בשביל ישיבת ב״י. וכיב״ז כתבו התוס׳ במס׳ ר״ה בפי׳ מאמרם ז״ל בתשרי נברא העולם. שאז עלה במחשבה לבראת אע״ג שלא נברא עד ניסן. ונ״ל שגם בס״ע אין הכוונה שהי׳ הדבור כמשמעו אלא בהיותו בן שבעים שנה הי׳ לו הערה וקול דודו ית׳ דופק על לבו לצאת מאור כשדים ומשם לא״י. והערה זו מפורש בישעיה מ״א מי העיר ממזרח וגו׳ ומשום שאז עלה ברצון כל ענין בה״ב. אבל לא הי׳ שום דבור מפורש עד שהגיע לבן חמש ושבעים הגיע דבור הראשון לזרעך אתן את הארץ הזאת. ובמלחמת המלכים בא דבור של הקב״ה בשלימות בשעה שעלה במחשבת א״א שהוא צדקה בלי טעם. ע״ז אמר הקב״ה אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. הוסיף לו תיבת לרשתה. וגם לירושה מיבעי. כמו ונתתי לכם מורשה. כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. אלא לרשתה משמעו שיעשה פעולה שבזה תגיע לו הארץ בטבע כמו היורש שזוכה בלי רצון המוריש אלא בשביל שהוא היורש כך הוצאתיך שזרעך יעשו פעולה שהיא סגלת הארץ. ובזה מובן שזרע אברהם ג״כ מסוגלים לאותה פעולה. עד שבפעולתם תגיע הארץ להם בטבע היצירה. וכיב״ז ביארנו בס׳ דברים א׳ ל״ט. ואמר ה׳ שמאז שיצא אברהם מאור כשדים מדעת עצמו אני אני הוא שהוצאתיך במה שהעירותי את לבבך לכך להגיע לירושת הארץ כטבע יצירתה ומזה הטעם אין לך לירא שמא יגרום החטא אחר שטבע היצירה היא ולא משום שהיא צדקה. וע״ז החידוש שהודיע לו הקב״ה נתעורר אברהם לשאול. ולא שאל אז כאשר הבטיח לו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא ביקש אות ח״ו אבל כאשר למדו דעת שהיא בטבע כך ע״ז שאל.