העמק דבר על בראשית טו:ט

1ויאמר אליו וגו׳. בדרך כלל השיב הקב״ה כי סגלת א״י היא קרבנות. וכקבלת חז״ל במס׳ תענית ובכ״מ דבזה הפרט אך היא מסוגלת ואך לישראל היושבים בה וכמו שהודיע הקב״ה למשה בעת שביקש על פרנסת ישראל אחר מותו אמר את קרבני לחמי וגו׳ ויבואר יפה באותה פרשה מעתה היתה תשובת ה׳ דבזה ניכר שא״י ירושה לזרעו שהרי סגולת א״י וישראל ביחד על הקרבנות עומדים ובזה תבין שא״י ירושה לך. זהו תשובה מדרך כלל. אכן אמר ה׳ ברמז ההפרש שבין קרבנות ישראל ובין קרבנות אוה״ע אע״ג שגם הם מקריבים ובזה ישכיל שאך ישראל המה מסוגלים לקרבנות שא״י היא מסוגלת ביותר:

2ואמר קחה. קח מיבעי וכבר נדרש על כיב״ז בירושלמי סוכה פ״ד ובוי״ר פ״א על מלת ולכה. שאם אין אתה לא יהא אחר. כן הפי׳ כאן אם לא יהיו בניך עוסקים בקרבנות לא יהיה זרע אחר מסוגל לזה:

3לי לשמי כידוע דרשת המכלתא על מזבח אבנים תעשה לי וכן הרבה ובזה הפרש בין ישראל ובין אוה״ע. דישראל משעת הלקיחה מחויב לדעת ולדקדק שכשר לקרבן. שהרי בע״מ כ״ש פסול לקרבן ואסור להקדיש כדאמרינן במס׳ תמורה ד״ו. משא״כ אוה״ע רשאי להקריב בע״מ רק מחוסר אבר שניכר לכל. וא״כ בשעת לקיחה לקרבן א״צ ליקח לשמו:

4עגלה משלשת כו׳. שלש בהמות הללו נשתנו ישראל מאוה״ע שישראל מביאים עליהם נסכים. משא״כ אוה״ע והיינו משום שאין הקרבן עולה לרצון והנסכים המה גורמים שיעלו לרצון כמו שאמר הושע הנביא ט׳. לא יסכו לה׳ יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים וגו׳ ומש״ה באוה״ע כשר בכ״מ משום שאינו לריח ניחוח כמש״כ לעיל ז׳ ב׳:

5תור וגוזל. הוא בן יונה. וצוה הקב״ה ליקח א׳ מכל מין לרמז שאין הבדל ביניהם בין ישראל לאוה״ע אלא בחטאת שאין אוה״ע מביאים. ולא בעולה שבזה אין נ״מ בין ישראל לעובד כוכבים: