העמק דבר על בראשית יז:א

1אני אל שדי. כמשמעו בכ״מ שאמרתי לעולמי די וכדאיתא בב״ר פ״ה ובחגיגה די״ב א׳. וענין זה התואר לכאן יבואר לפנינו:

2והיה תמים. רש״י פי׳ בדרך הדרש הידוע במס׳ נדרים פ״ג ובמדרשים דקאי על המילה שכ״ז שהוא ערל אינו תמים ומש״ה כתיב ויפול אברם על פניו ואין מובן עפי״ז משמעות ואתנה בריתי ביני ובינך איזה ברית נתן הקב״ה לאברהם כאן. ורש״י פי׳ ברית של אהבה וברית הארץ ולא נזכר כאן אהבה. וברית הארץ כבר הי׳ וגם הרי אנו רואים מאמר בפ״ע במצות מילה ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר. מבואר שעד כה לא דבר במצות מילה וגם ענין הנפילה על פניו לא נזכר עד כה. וגם כאן מבואר בפרשה זו עצמה שחזר ונפל על פניו ויצחק. הרי מבואר שבשעה שדבר ה׳ עמו היה עומד. ועי׳ מ״ש להלן ג׳. ובאמת לא הי׳ נקרא ערל עד כה כ״ז שלא נצטוה ע״ז. כמו דקטן פחות מבן שמונה שלא נקרא ערל ורשאין לסוכו שמן של תרומה לשיטת ש״ס ירו׳ פ׳ הערל. אלא נראה דעת חז״ל בכ״ז אינו אלא כונה שני׳ מדסמיך לה מצות מילה אנו מסמיכין כל י״ג בריתות לה. וכבר ביארנו בס׳ דברים י״ז י״ט. דענין כונה שניה עיקר גדול בתורה. אבל עיקר הפשט בזה המאמר שהי׳ הברית שיהיה הוא הגורם להגיע לתכלית הבריאה שהיא להכיר כבוד ה׳ והיה ה׳ למלך על כה״א. וע״ז הקדים ה׳ לומר אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. ויבואר עוד לפנינו. ולא החל בגוף המאמר אני הנה משום שעיקר המאמר הי׳ ראוי לדבור אלהים ולא בשם ה׳ משום שבא לתכלית כל העולם והיא הבריאה ע״כ בא בשם אלהים הבורא ית׳ כמו כל פ׳ נח. אמנם לגדולתו של א״א נראה בשם ה׳. והקדים דברים אלו [ולפי הדרש של ברייתא דפרקי ר״א שהביא רש״י שנפל על פניו משום שהי׳ ערל צ״ל דתיכף שאמר ה׳ והיה תמים הי׳ נקרא חסר עד שמל מש״ה נפל ועלה מעליו מעלת ראי׳ של ה׳ ונדבר עמו אלהים ע״כ עמד תומ״י כמ״ש]: