העמק דבר על בראשית כב:יז

1והרבה ארבה. אין הכונה רבוי בכמות. שהרי כבר נתברך בעפר הארץ. אלא רבוי זה הוא גדלות הנפש כמו לעיל י״ז ב׳ וכאן נתברך זרע אברהם במצות קידוש השם וכדאיתא בסנהדרין פ׳ בן סו״מ דישראל נצטוו על קה״ש ולא אוה״ע. ומובן שאין זה אלא כבודן של ישראל. שהרי לא יבקש אדם שהוא בעל ד״א מחבירו שיקטע את ידו בשביל חייו. משא״כ מבנו שהוא אוהבו כנפשו ויודע בעצמו שהוא היה עושה כן בשביל חיי בנו. אין פלא שכמו כן ראוי שהבן יעשה כן בשביל אביו. נמצא זה הרצון מורה על אהבת נפש. שהמה שניהם כגוף אחד. וכל אשר לו יתן בעד נפשו. וכך הקב״ה מצוה את בניו שהמה חלקו ית׳ ונושאי מלכותו. למסור נפשם בעד שמו וכבודו שהוא חייו כ״י כדכתיב ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳ את כה״א. וכמש״כ בביאור מקרא זה שם. ומכ״מ. משא״כ לאוה״ע שהם נפרדים ממנו ית׳. וזכה אברהם במעשה זו שישיגו בניו גדולת הנפש למסור עצמם ברצון בשביל קד״ש ית׳ ואמר ה׳ שהיה רבוי זה בשני אופנים הא׳ ככוכבי השמים. הן המה גדולי הדעת שהמה מזהירים בדורם ככוכבי שמים. וגם מזכים את הרבים במה שהם נמסרים ונהרגים על קה״ש והב׳ וכחול אשר על שפת הים. הן המה המון העם כשמגיעים לקה״ש מוסרים עצמם בטוב לב. ובאשר עובדי אלילים נמשלו לימים כדכתיב בס׳ ישעיה כהמות ימים יהמיון ובשה״ש כתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וקאי על עובדי אלילים. והים בשוא גליו נראה כשוטף את החול שסביביו. ובאמת כ״פ שוטפים הרבה גרגרי חול לאין תכלית אבל מ״מ המה משתברים מפני החול. כך לא יוכלו אוה״ע לשטוף את גדולת נפשם וכחם הפנימי. וע׳ ב״ב ד״ח שפירשו הכי מאמר דוד אספרם מחול ירבון מה חול מגין על הים:

2וירש זרעך את שער אויביו. שער בכ״מ הוא מקום ישיבת חכמים וגדולי המדינה ונתברך שלבסוף יגיע שישראל ישבו בשערי אומות שרדפוהו באיבה: