העמק דבר על בראשית ג:ח

1וישמעו את קול וגו׳. הכלל שבמקום שאין ראוי להיות גלוי שכינה לפי ערך המקבל. אלא שהשעה גורמת שיהי׳ מ״מ גלוי שכינה. אז היא משמעת קול כמליצת חז״ל אסתירא בלגינא קיש קיש קריא ומזה הטעם אמרו בסוטה ט׳ גבי שמשון שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג. והיינו משום שלא הי׳ מוכן בפרישות מתאות אשה כראוי להשגת רוה״ק אלא שמ״מ השיג רוה״ק: והנה עד כה הי׳ אדם דבוק לשכינה והאשה לא היתה רואה ויודעת כלל מה זה גלוי שכינה אלא כקוף אבל משעה שאכלו עץ הדעת. הבינו גם שניהם גדולת אותו דבר:

2מתהלך בגן לרוח היום. כפירש״י לצד השמש. פי׳ שהשמש מכונה יום כלשון הגמ׳ פסחים י״ב שית יומא בקרנתא קאי ופירש״י חמה וזהו פי׳ הכתוב בדה״י א׳ כ״ו י״ז לצפונה ליום ארבעה. היינו צפונה של זריחת השמש. ועי׳ מ״ש בס׳ במדבר כ״ח ג׳ בביאור המקרא שנים ליום עפ״י חז״ל שהוא לצד השמש. והי׳ הילוך השכינה בדיוק לרוח היום ללמדהו דעת כי לא כמו שהיה האדם עד כה שהי׳ הליכות עולם של אדם למעלה מממשלת השמש אלא כמשה וישראל במדבר. אבל עתה יהא תחת השמש. וכלשון המקרא בקהלת א׳ מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש. אלא שמ״מ השגחת הקב״ה על הטבע עצמה שיהא לפי מעשה ב״א כמ״ש לעיל במעשה הרקיע של יום השני. ומש״ה כתיב מתהלך ולא הולך אלא משום שמעשי ב״א מנהיגים השגחת ה׳ על היום שהוא ממשלת הטבע וזה מכונה בשם מתפעל כמו דכתיב בפ׳ בחקתי והתהלכתי בתוככם ומבואר שם. ובס׳ שמואל כתיב הנה המלך מתהלך לפניכם. ג״כ הפי׳ שדעת העם ממשיכים את המלך להלוך לפניהם אל המקום שממשיכים:

3ויתחבא האדם ואשתו. ויתחבאו מיבעי ותו מיותר תיבות מפני ה׳ אלהים. ובא ללמדנו שכל א׳ התחבא בפ״ע כדי להגין על ערמותם בעצי ועלי האילנות שלא יראה הערוה בשעה שהקב״ה יעמוד עמהם. ואם היו יושבים יחד א״א שיכסו העלים כ״כ שלא יתראה מבשרה אשר גם הוא ערוה לאדם ע״כ התרחקו זה מזה ולא נצרך אלא שלא יהיה ערום ממש בגלוי ערוה. וזהו מפני ה׳ אלהים. שהבינו שיקבלו את פניו ולא משום פחד העונש נסו וברחו אלא מפני פחד ה׳ ומורא כבודו לעמוד לפניו בגלוי ערוה: