העמק דבר על בראשית ל:יד

1בימי קציר חטים. פרש״י להגיד שבחן וכו׳. ואני בעניי לא ידעתי מנלן שדודאים המה הפקר. הלא יקרות הן מאיזה שבלי חטים. וגם מה זה רבותא שלא לקח איזה שבלי חטים המצויים הרבה. אלא נראה דה״פ משום שהיה קציר חטים מש״ה לקח הדודאים ולא חשש לגזל. וגם הלא יצא על ידם דבר גדול מובן שלא היה בהם שמץ גזל ח״ו. אע״ג שבאמת יקרות הנה אלא משום שהיה בימי קציר חטים והכל מצויים בשדות ולא היו משומרות לבעל השדה והוי הפקר כדאי׳ בב״מ פ״ב וע׳ לעיל ט׳ ג׳ ושם הוא בדיני ב״נ וכאן בא לרמז זה הדין אפי׳ בישראל שהרי נהגו בד״ת כידוע:

2אל לאה. אע״ג דדרך הבנים הקטנים להריץ מציאתן לאביהן כדאיתא בב״מ די״ב מכ״מ היה בזה חכמת ראובן להשכיל דזה הפרט שייך לאמו יותר לתכשיט. ומכאן בא הלשון בגיטין דפ״ט בקטן שהוא בר דעת שהגיע לפלגות ראובן. והוא לשון מקרא בשירת דבורה. היינו משום שראובן בעודנו ילד ידע לחלק בין מציאה למציאה:

3מדודאי בנך. מקצת מהם. כי אין ד״א לבקש כל אשר לחבירו אפי׳ הוא נצרך יותר ממנו: