העמק דבר על בראשית לה:יא

1ויאמר לו אלהים. גם זה היה באותו מעמד אבל באמירה בפ״ע באשר אין ברכה זו מענין הקודם דמאמר הקודם הי׳ כולל כל זרע יעקב משא״כ מאמר הבא מיוחד על אפרים ומנשה ובנימין כאשר יבואר:

2אני אל שדי. ביארנו במאמר יצחק ליעקב ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. שנבא לו שתבא לו נבואה זו באל שדי ושם ביארנו טעם זה השם:

3פרה ורבה. משמעות הלשון הוא מצוה ואזהרה על יעקב והכי אי׳ ביבמות דס״ה לראי׳ מזה המקרא דזכרים מצווים על פו״ר ולא נקבות. אבל באמת אינו כן שהרי לא עסק יעקב מכאן ואילך במצות פו״ר ובפירוש אמר יעקב ליוסף ע״ז הנבואה שראה בלוז בשם אל שדי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך וגו׳ ביאר לו שלא הי׳ ציווי אלא ברכה והיינו שהקדים יעקב ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי. פי׳ לא שציוני אלא ויברך אתי ולמד יעקב שהפי׳ הוא כן מנבואת יצחק שאמר לו ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך. והיינו שכתבנו לעיל במקרא ט׳ דכתיב ויברך אותי שבא הכתוב להודיע כי כן הוא שלא הי׳ צווי אלא ברכה :

4גוי וקהל גוים יהיה ממך. היינו קהל עמים שאמר יצחק ליעקב ושאמר יעקב ליוסף. ובאמת לשון גוי וקהל גוים כאן אינו כמשמעו בכ״מ דגוי משמעו בכ״מ אומה בפ״ע ומלוכה בפ״ע כמו שביארנו כ״פ וביחוד הא דכתיב בהנחל עליון גוים יע״ש דקאי על שבעים אומות. וא״כ אין מקום כאן לזה הלשון שהרי מעולם לא הי׳ כ״א אומה ישראלי אחת. אבל חז״ל פירשו יפה זה הלשון גוי זה בנימין וקהל גוים זה אפרים ומנשה. והביאור ע״ז בא בדבר ה׳ עצמו שאמר ומלכים מחלציך יצאו: