העמק דבר על בראשית ד:א

1והאדם ידע וגו׳. ראוי לדעת שבכ״מ דכתיב בלשון ידיע׳ גבי תשה״מ משמעו שהכירה וידע את מי שהוא משמש ובשביל שהיא היא האשה ולא אחרת. והיינו בתורת קידושין. וזהו דיוק הלשון ידע את חוה אשתו בשביל שהיא אשתו ולא בשביל שהיא נקבה ממין אדם כמו שהשור בועל את הפרה בשביל שהיא מינו אלא ידע את זו הנקבה דיקא בשביל זה שהיא מיוחדת לו לבדו. וע״ע להלן במה דכתיב עוד הפעם וידע אדם עוד והכי כתיב בקין. וכן להלן ל״ח כ״ו ולא יסף עוד לדעתה יבואר בכ״מ והא דכתיב בשמואל א׳ באלקנה וחנה בלשון וידע. הכונה באשר ידע שמביאה זו של חנה ביחוד יצא אדם גדול וקדוש התקדש ביותר בשעת תשמיש. ומש״ה כתיב וידע שידע איזה אשה מנשיו הוא בועל בזו השעה. הא מיהא בא הכתוב ללמדנו דגם בב״נ אין ראוי לבעול אלא בידיעה ובתורת אישות:

2את קין. אין לשון המקרא מדויק. והכי מיבעי ותקרא שמו קין כמו דכתיב בשת ובכ״מ. אלא משמע דבלא קריאת שם היה נודע וניכר שכן ראוי להקרא ע״פ מעשיו. וכמו שפירשנו לעיל גבי שמים וארץ ואדם בפ׳ א׳. והיינו שבהיות אדם בעצמו עוסק בצרכי חייו לעבוד את האדמה ממילא הולד הראשון יהיה לו לעזר וכמו קנין נפש שעוזר לבעליו בהליכות עולמו בחיים. מש״ה שמו קין. אכן היא אמרה עוד שבח לה׳:

3קניתי איש את ה׳. לא על עצם ההולדה אמרה שהרי הוא טבע הבריאה שיהא מין מוליד את מינו בדומה לו בצורה ובמעשיו. ואם באה להודות על טבע הבריאה הי׳ לה לומר את אלהים אלא באשר ראתה כי זה הולד יהא מוכשר ביחוד לעבודת האדמה כאשר יבואר. וזה היה טובה מיוחדת לאדם וחוה. וא״כ היה בזה השגחה פרטית על יציר כפיו מש״ה אמרה קניתי איש את ה׳ המהוה העולם ומשגיח בפרטות על גדולי ערך. ועדיין לשון את ה׳ אינו מדויק. וראיתי במדרש תדשא הביאור באשר נוצר הולד משלשה האב והאם והקב״ה כדאי׳ בנדה פ״ג: