העמק דבר על בראשית ד:יט

1ויקח לו. ויקח למך מיבעי אלא משום דבדורות הללו היו הכל מרבין לקחת נשים ולהוליד בנים והי׳ זה עיקר רצון הקב״ה להרבות ישוב העולם ובאותו עת שלא הי׳ הישוב מרובה כ״כ הי׳ רבוי בנים למצוה אבל זה אינו אלא לפו״ר משא״כ להיות לעזר כתעודת אשה לאיש זה הפרט די בכל זמן באחת אבל למך לקח לו היינו להיות לעזרו בהליכות העולם ע״כ היו חשובות ומצוינות עד שנקראו בשם. אמנם קרוב לומר דשמות אלו נתכנו ע״ש פעולתן. דכבר ביארנו בפסוק אעשה לו עזר כנגדו ששני אופני עזר הם. חדא מתחלה עזר להלוך אחרי רצון ורוח האיש אע״ג שימצא אח״כ בזה איזה שגיאה ויצא מזה שהיא כנגדו. ושנית להיפך שהיא מנגדתו ואינה מניחתו להלוך אחר רצונו ולבסוף מרגיש בזה עזר רב ולמך השתמש שני אופנים אלו בשתי נשים:

2שם האחת עדה. שהיא הסירתו מן הדרך אם עמד בדרך כסילות וכדומה:

3ושם השנית צלה. יושבת תמיד בצלו ולענגו. וכענין שתי נשים אלו פירשו חז״ל (במדרש שמואל ב׳ ובילקוט עה״פ מאהבת נשים) בשתי נשי דוד המלך אביגיל ומיכל אביגיל בעוה״ב ומיכל בעוה״ז היינו שהיתה אביגיל מנעתו מן החטא וע״כ קרא הכתוב את עדה האחת לומר שהיא המיוחדת לעזר וכמו שביארנו לעיל זכה עזר כו׳ ע״ש [ובדיוק לו. עי׳ להלן ו׳ ג׳ וכ״ה כ׳ וכ״ט כ״ח. ובס׳ שמות ו׳ כ״ה ע״ש. ויש עוד כונות אחרות בזה הדיוק כמו להלן ט״ז ו׳ ובס׳ שמות שם כ׳ כ״ג והכל לפי הענין]: