העמק דבר על בראשית מג:טז

1וטבוח טבח. באשר נצרך לסעודת י״א אנשים חשובים הלא נצרך לטבוח ביחוד בשבילם:

2והכן. שארי פרפראות הסעודה כיד המלך:

3כי אתי. מש״ה ראוי להאכילם יחד עמדי לפי כבודי:

4בצהרים. ת״א ורש״י שירותא. משמעו סעודת הצהרים. והוא נקרא צהרים מחמת רוב בני אדם אוכלין אז. כדאי׳ בשבת פ״א דזמן סעודה עד חצות אבל יוסף ודאי אכל אחר זה הזמן כדאי׳ בפ׳ ע״פ באגריפס המלך שאכל בשלש שעות אחר חצות. אלא שמ״מ נקרא סעודת הצהרים זהו דעת ת״א ורש״י. ולפי הפשט הוא כמשמעו בצהרים ממש. ומתחלה יש להבין כי אינו דומה משמעות המאמר אתי יאכלו האנשים. או אם הי׳ האומר כי האנשים יאכלו אתי. דכלל הוא בלה״ק דהתיבה הראשונה הוא נושא המאמר ועיקר הכוונה לכן אם הי׳ יוסף אומר כי האנשים יאכלו אתי. הי׳ במשמע שזה פשוט אשר יוסף יבא ויאכל בזמנו. והודיע הוא שכהיום האנשים יאכלו עמו וא״כ הוא פשוט שיאכל בזמן הרגלו אלא שכהיום גם המה יאכלו עמו. משא״כ כשאומר כי אתי יאכלו האנשים. משמעו להיפך זה פשוט שיאכלו בביתו שהרי הכניסם לביתו ולא ירעיב אותם. ואם היו אוכלים בפ״ע היו אוכלים כהרגלם בצהרים והודיע כי אתו יאכלו גם הוא יאכל אז בצהרים. וכ״כ היטב אתם ונהג עמם בכבוד עד ששינה הרגלו בשבילם. וע״ע להלן כ״ה: