העמק דבר על בראשית מה:ג

1אני יוסף. ולא אמר אשר מכרתם אותי באשר הבין כי שומעים מבחוץ. ע״כ אמר בקיצור אני יוסף ויהיו השומעים סבורים שנגנב מבית אביהם ע״י הישמעאלים לבדם:

2העוד אבי חי. אינו מובן שאלה זו וכי לא ידע שהוא חי. וגם מה שמסיים המקרא ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו צריך ביאור מה הי׳ להם לענות לולי לא נבהלו. הנה אית׳ בחגיגה ד״ד ר״א כי מטא להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אותו. ומה תוכחה של בו״ד כך תוכחה של הקב״ה על אחת כו״כ. ולכאורה איזה תוכחה הי׳ כאן אלא חז״ל הבינו פשט הקרא שהוא כמתמיה אם באמת עוד אבי חי ולא מת מדאגתו עלי בהיותו יודע שהי׳ אהוב אצלו מכל בניו. ותמיה זו הי׳ תוכחה לאחיו דאפילו אם לפי מחשבתם דנו את יוסף בצדק מ״מ הי׳ להם לחמול ולחוש על אביהם שהרי ידעו כי אהבתו עזה אליו. וע״ז כתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו מפני הפחד והבושה. ולולי זה היו עונים אותו כמו שענה יעקב לרחל כאשר עלה בלבבה מחשבה כזו. כמ״ש לעיל ל׳ א׳. כך הי׳ להם לענותו דמ״מ ודאי כולם אהובים אליו. ומכש״כ הרי גם בנימין קיים. וא״כ לא הגיע צער אביהם כ״כ שלא יחי׳ מפני זה. אבל לא יכלו לעמוד בתוכחתו מפני הבהלה. וזה מאמרם דכש״כ תוכחה של הקב״ה שיודע תשובותיו של אדם שאינו באמת כ״כ על אחת כו״כ: