העמק דבר על בראשית מט:יא

1אסרי לגפן עירה. באשר יין הוא מועיל לחריצות השכל כדאי׳ ביומא דע״ו ב׳ חמרא וריחני פקחין ע״כ הי׳ הברכה שפע יין ביהודה עד אשר גפניו שהוא בכ״מ אילן דק וא״א לקשור אליו בהמה שלא ישבר אבל ביהודה היו הגפנים עבים עד שהי׳ אפשר לקשור בו עירה:

2ולשרקה. הוא הענף היה אפשר לאסור בו בני אתונו. עוד באה הברכה על חוזק היין עד אשר כבס ביין לבשו. ידוע דעיקר כבוס בגדים טוב רק במים רק כשיש כתמים טוב להוציא ע״י משקה חריף. כך הי׳ מנהג ביהודה לכבס ביין לבושו מפני חריפתו:

3ובדם ענבים סותה. בעוד לא נגמר בישולן אין המשקה היוצא מהם נקרא יין אלא דם ענבים וכמש״כ בס׳ דברים בשירת האזינו והוא חריף ועז ביותר. ומכבס בהם סותה. והוא קיצור מכסות. היינו בגד קטן שאינו מתלבש על כל הגוף אלא על מחצה העליון מקום שמזיע ביותר. ע״כ נדרש לכבוס בדם ענבים להוציא זעה שלו. ובמשנה כלים פט״ז מ״ח ואמום של עושה סותות היינו דפוס שעושין הסותות עליהן. באשר הוא נעשה באופן שיהא מתדבק לבשר ע״כ נעשה על הדפוס: