העמק דבר על בראשית נ:יז

1פשע אחיך וחטאתם. כבר כתבנו לעיל מ״ב כ״א כ״ב. ששתים רעות עשו עמו. א׳ אפי׳ לפי מחשבתם שיוסף העביר עליהם את הדרך. והוא ראוי לעונש מ״מ לא היה להם להתאכזר כ״כ. שנית שעיקר הענין שחשדו אותו לרוצה להשתרר עליהם אינו אלא חשד ודמיון. והיינו שאמרו לו פשע אחיך שהתאכזרו הרבה יותר מדי מטבע אחים. וחטאתם ששגגו בהליכותך וכמו שאמר ראובן אל תחטאו בילד:

2כי רעה גמלוך. לא החשד בעצמו הוא ענין שיש לחוש שתנטור להם. אלא שמפני החשד עשו לך רעה וא״כ אפי׳ לא היה אלא בשוגג. הכלל הוא אדם מועד לעולם בין בשוגג כו׳. מעתה אפילו לא היה אכזריות בזה העונש ולא היה פשע. מ״מ הרי חטאו במה שחשדו אותו והענישו על החשד ועשו לו רעה:

3ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. זהו דברי המדברים עצמם ליוסף. שמלבד צווי אביך אנו מוסיפים דבר שראוי לישא פשע עבדי וגו׳. שהרי בכל מעשיהם לא סרו מ״מ מיראת ה׳. אלא שעלה בדעתם שכך רצונו ית׳ להתאכזר על פושע כזה. וא״כ גם הפשע אינו אלא לש״ש:

4אלהי אביך. הזכירו אותו מדת אביו לבקש שלום יותר ממדה הרגילה לכל אדם. וכאשר ביארנו בפסוק מידי אביר יעקב. ולעיל ל״א מ״ו ול״ב כ״ו:

5ויבך יוסף וגו׳. כדאי׳ ביומא פ״א הוא פירש ובוכה. ומפרש בגמ׳ מפני החשד. אמנם שם תנן הוא פורש ובוכה שיש אדם שאין לבו נבהל כ״כ להגיר דמע תומ״י. וגם כי כבר ידע הכה״ג שזקני כהונה יאמרו לו משביעין אנו עליך וכו׳ מש״ה נדרש לפרוש ולהתבונן בדבר עד שיבכה. משא״כ כאן נבהל יוסף ונתבייש מזה החשד ע״כ תומ״י בדברם אליו החל לבכות. ולא דבר מאומה מעקת לבבו: