העמק דבר על בראשית ז:א

1ויאמר ה׳. בכל הענין לפני המבול ולאחריו כתיב אלהים. לבד בזה המאמר כתיב הוי׳. וכבר עמד ע״ז הרמב״ן וכ׳ שרמז כאן ענין קרבנות שאינו אלא לשם המיוחד והנני להוסיף על דבריו שבא גם על מקרא זה:

2בא אתה וכל ביתך. והנה המפרשים הבינו שכוון ה׳ לבניו ונשותיהם. וא״כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה׳.

3כי אתך ראיתי צדיק וגו׳. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי׳ לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי׳ מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע״ז בא דבר ה׳. דבכ״מ שמדבר בקיום העולם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ״ש ריש פ׳ בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע״כ כתיב ויאמר ה׳ ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו׳. ועי׳ להלן ח׳ ז׳. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים: