העמק דבר על ויקרא א:י

1מן הכשבים. דעת רמב״ן ז״ל כ״פ דכשב כבש הוא ד״א ממש. אבל אחר דיוק המקרא וביחוד להלן בפ׳ חטאת יחיד ואם כבש יביא וגו׳ ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים. הרי דייק המקרא בשלמים כשב ובחטאת כבש. וראיתי כן בבה״ט בשם הפענח רזי כ״מ שנאמר כשב הוא גדול כ״מ שנאמר כבש הוא קטן. והייתי חושב דכבש משמעו בן שנה וכשב יותר מבן שנה ג״כ מש״ה בעולה ושלמים כ׳ כשב ובחטאת כבש. אבל אאל״כ שהרי בקרבן עו״י כתיב נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים והוא ג״כ דוקא בת שנתה והכי מבואר ברמב״ם הל׳ מעה״ק פ״א הי״ד כ״מ שנאמר כבש או כשבה או כבשים ה״א בני שנה. ותו ק׳ דבפסחים דצ״ו הביא דרשה אם כשב לרבות את הפסח לאליה. והאיך אפשר לרבות פסח מלשון אם כשב. והרי פסח דווקא בן שנה ואינו כשב. אלא נראה דכשב משמעו גדול בקומה וסתמו הוא יותר מבן שנה. וכבש הוא ב״ש סתמו הוא קטן בקומה. אבל יש בן שנה שגדול מ״מ וכדאיתא במדרש איכה ובכ״מ דתמידין היו כ״כ גדולים עד שהיו מוליכים על הגמלים ורגליהם נגררות בארץ. והנה בחטאת דהקפיד הכתוב שלא יהא קרבנו מהודר ומש״ה הקדים הכתוב שעירת עזים לכבש ומשום זה כתיב כבש שיהא קטן בגידולו. ואם שאינו לעיכובא מ״מ מצוה שיהא הכי כמו שמצוה תחלה בשעירה. משא״כ קרבן עו״י אע״ג שמביא גם כן חטאת ודוקא ב״ש מכ״מ אפשר לכתחלה להביא גדולה ומהודרת כמו שהקדים שם הכתוב כשבה לשעירת עזים. והנה בתמידין מוספין וכדומה שדייק הכתוב כבשי׳ בני שנה לא הוצרך הכתוב לפרש הכי בכ״מ. אלא ללמדנו שאינו כבש אלא לבן שנה אבל מכ״מ יהי גדול בקומה ככשב. והוי כמו כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט. ה״נ כבש שיהא בן שנה לבד. וכיב״ז ביארנו בס׳ שמות כ״ט ט״ז לענין רבוע. ומשום דבעולת יחיד של נדבה כשר יותר מבן שנה שהרי כתיב כשבים מש״ה דייק הכתוב בק״צ שיהיו כבשים לענין בני שנה. וממילא מובן שיהא מכ״מ מהודר ככשב. וה״נ בחטאת נזיר ומצורע כתיב כבשה אחת בת שנתה הדיוק דוקא לענין זה בת שנתה היא כבשה אבל יכולה להיות מהודרת גדולה וכדאיתא בפי׳ בזבחים ד״ט ב׳ על חטאת נזיר ומצורע הני עולות נינהו. משא״כ בחטאת עו״י שהוא בא לכפרת עון וס״ד שיהא אינו מהודר כחטאת חלב מש״ה כתיב בפירוש כשבה שכשר להיו׳ גדולה ומהודרת וזה ידענו ממילא דמ״מ יהיה בן שנה. ומעתה גם בפסח שהוא בן שנה מ״מ נדרש בדרשת אם כשב שהרי מצותו שיהא מהודר וגדול כל האפשר וע״ע להלן שם: