העמק דבר על ויקרא י:יב

1קחו את המנחה. פרש״י שאתם אוננין כו׳ וא״כ היה כמו כן להזהיר על שירי חטאת קדשי שעה שהוא שעיר העם ואפי׳ על קדשי דורות לפי שהיה סבור משה ששעיר ר״ח עדיין קיים והוא נאכל. אכן עוד יש לדקדק כפילות המקראות ואכלתם אותה במקום קדוש. והרי כבר אמר ואכלוה מצות אצל המזבח. ונראה דבא משה רבינו ללמדנו הלכות דשייך לאכילת קדשים מה שלא נתבאר עד כה. והנה ידוע דקדשים מצוה שיהא נאכל לתיאבון כמו פסח וכן מצוה שיהא נאכל על השובע וכמש״כ לעיל ו׳ ט׳. והדבר מובן דכמו כן אם יש קדק״ד וקדשי קלים מצוה לאכול קדק״ד מתחלה לתיאבון ולבסוף על השובע. והנה אם יש קדק״ד מנחה וחטאת מצד הסברא יש להקדים מנחה מחמת שלחם קודם לבשר. ועוד דמנחה נתקרבה יותר למזבח מבשר החטאת שהרי מתחלה היה הגשת המנחה כולה אצל המזבח והיינו שאמר משה שתי אכילות של המנחה תחלה אכילה ראשונה אצל המזבח והוא בפנים בחצר שהוא מקום קדוש יותר. והטעם הוא משום שזה כלל גדול אין מעבירין על המצות. מש״ה כשעמדו הכהנים אצל המזבח וגמרו ההקטרה הביאו לשם המנחה תחלה האפויה מצות. אצל המזבח. וביאר אח״כ מצות אכילה אחרונה. ואמר ואכלתם אותה דוקא במקום קדוש. משמעו שיהא רק במקום קדוש קרוב לפתח החצר והיינו משום שבינתים צוה לאכול חזה התנופה ושוק התרומה במקום טהור ויצאו לחוץ ואכלו. ואח״כ נכנסו בחזרה ואכלו על השובע ואין מעבירין עה״מ. ע״כ מצוה לאכול סמוך לפתח רק שיהיה במקום קדוש. אבל באכילת החטאת לא היה למשה להזהיר נוסף על הפ׳ האמורה מכבר. ומסתמא יאכלו אהרן ובניו אחר המנחה את החטאת. ולא הוצרך לפרש אלא חלוק אכילת המנחה תחלה וסוף. בשביל שהשלמים בינתים במקום טהור. ואמר על אכילה ראשונה כי קדש קדשים היא. הוא טעם על ההיתר סמוך למזבח ואין בזה בזיון המזבח: