העמק דבר על ויקרא יא:מז

1להבדיל בין הטמא ובין הטהור. הוא מ״ע לחקור ולבדוק כל שהוא ספק אם טמא או טהור ע״פ סימנים שאין ניכר לנו בברור כדאי׳ בחולין דנ״ט ב׳ היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק כו׳. ואפילו לדעת הרמב״ם דספק מה״ת מותר מה״ת מכ״מ כל שאפשר לברורי מ״ע מה״ת לבדוק ולברר. וכתיב בין הטמא ובין הטהור. ולא כתיב בין טמא לטהור. וכבר ביארנו כ״פ דשתי פעמים בין מלמדנו דיש הבדל בין ערכי הקצוות קרוב לזה ולזה כמש״כ בס׳ בראשית א׳ ובכ״מ. והיינו משום דלא כל הספיקות שוין. יש ספק קרוב לכשר מכ״מ צריך לברר לגמרי הכשרו אלא שאם לא בירר לא עשה איסור כ״כ. וגם לענין לכתחלה קיל כמו בחולין דס״ד גבי ביצים חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך נכרי של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליו בסתמא לא תסמוך עליו וכן הרבה. ויש ספק קרוב לטמא. ועונשו בידי שמים מרובה מכ״מ אינו אלא ספק ואין לוקין עליו. והכל נקרא ספק. [כמו ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין וכו׳. ולכאורה הוי למיתני ספק חשיכה או אינה חשיכה. ולכה״פ הוי למיתני ספק אינה חשיכה ברישא שהוא קודם בזמן מחשיכה. אלא ה״פ בין בזמן שקרוב ליום ורק מכ״מ הוא ספק חשיכה בין בזמן שקרוב ללילה אלא שמכ״מ ספק אינה חשיכה] ועכ״ז כתיב מ״ע להבדיל בין הטמא ובין הטהור שכל הספיקות שאפשר לברר בין היתרן בין איסורן מ״ע על ב״ד לברר. וכשם שאסור להקל בספק הקרוב להחמיר. או שלא לברר איזה ספק ולנהוג בו היתר כך אסור להחמיר במקום שאפשר לברר היתרו:

2ובין החיה הנאכלת וגו׳. היינו בספק טריפה כפרש״י. דקמ״ל דאע״ג שהיא בחזקת כשר מכ״מ אם כבר נולד ספק וריעותא מחויב להבדיל ולבדוק כל האפשר. וגם בזה כתיב שתי פעמים בין דלא כל ספקי טריפות שוין. והבדיקה חובה על כל ספק ומלקות אינו בכל ספק. אבל בחומר האיסור יש הבדל בין כשרה ודאית ובין טריפה ודאית. ועיין בפרשת קדושים במקרא והבדלתם בין וגו׳: