העמק דבר על ויקרא כה:נא

1אם עוד רבות בשנים לפיהן וגו׳. ואם מעט נשאר בשנים וגו׳ כפי שניו וגו׳ הרי אנו רואים אריכות לשון המקרא ולא כתיב בקיצור כמו לעיל בשדה אחוזה וחשב את שני ממכרו. ע״כ שיש נ״מ בדין הנכוי. ובקדושין די״ט אי׳ היכי דעבד תרי ופש ליה ד׳ ניתיב ליה ד׳ מכסף מקנתו עבד ד׳ ופש ליה תרי ניתוב תרתי כפי שניו. ואע״ג דמסיק שם עוד דרשה דנתרבה בשנים היינו נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו. היינו משום דדייק רנב״י דאם באו הכתובים רק להא דאי פש ד׳ או תרתי לכתוב אם עוד רבות שנים או מעט נשאר שנים. אלא עוד יש לדרוש נתרבה בשנים נתמעט בשנים. אבל מכ״מ ודאי עיקר קרא לא להא לחוד אתי שהרי לשון רבות ולשון אם מעט נשאר אינו במשמע אלא שהשנים נשארו הרבה או מעט. וא״כ יש להבין מאי איכא בין פש ליה ד׳ שנים או שנים. וע׳ שיטת התוספות שפי׳ בהשביח והכסיף. ולפרש״י דלא מיירי בהשביח והכסיף כלל נראה דה״פ דזה ברור שהעובד כוכבים הקונה עבד לשש שנים אין חשבון כל שנה שוה וכמש״כ לעיל גבי שדה אחוזה. והעובד כוכבים הרי אינו מצווה להלוות בלי נשך וא״כ היה לפי הסברא חשבון צדק לחשוב כסף מקנתו על שנה ראשונה ושניה יותר משנים המאוחרות. ולנכות סך יותר עבור שנים הראשונות שכבר עבד. אבל נגד זה יש חשבון אחר להוקיר מחיר השנים האחרונות יותר מן הראשונות שהרי בשנים המאוחרות כבר הורגל בו ויכול לבטוח עליו יותר מעבד חדש אשר יקנה עתה. ותו דהנמכר לעובד כוכבים שאינו יוצא אלא ביובל אזי בראשונות יותר בנקל להשיג עבד אחר מבשנים אחרונות שמחירו מועט והבזיון הוא רב שהרי אינו שב לכבודו. וא״כ אם חוזר בו ויוצא בקרוב הרי זה דומה לדבר האבד. ע״כ אמרה תורה שיש לעשות חשבון צדק אם עוד רבות בשנים והיינו פש ליה ד׳ שנים ואינו דבר האבד שעוד יכול להשיג ע״ע:

2מכסף מקנתו. יש לחשוב שתי שנים הראשונות ביוקר מד׳ שאחריהם:

3ואם מעט נשאר בשנים. דפש תרתי. וה״ז דבר האבד כפי שניו וגו׳. יחשוב כל השנים בשוה ויסלק עבור שתי שנים האחרונות שליש הכסף: