העמק דבר על במדבר א:א

1במדבר סיני. פירש הכתוב המקום אע״ג שא״צ לדבר שהרי ידוע דאוהל מועד טרם נסעו בראשונה הי׳ במדבר סיני. מכ״מ בא להודיע בזה דתכלית המנין אז וכ״ז הדבור לא הי׳ כי אם משום שהי׳ במדבר סיני. והיו נצרכים לילך כל המדבר הגדול עד בואם אל ארץ נושבת ולא הי׳ אפשר כי אם בהשראת שכינה בהפלגה יתירה והיו נמשלים באותה שעה כמו מלך ההולך בראש צבאו במדבר למלחמה. ואין מלך הולך בעצמו ובכבודו. כי אם במחנה כבודה והגונה לפ״כ. כך הי׳ נדרש להשראת שכינה בזה האופן דווקא. וכעין דאי׳ ב״ק דפ״ג ללמדך שאין שכינה שורה על פחות כו׳. אלא שם מיירי בהשראה דמנוחה בעינן רבבות אלפי ישראל. וכאן בהשראה דהילוך שהי׳ כמו מלחמה הי׳ נדרש זה הסך ובזה האופן. והנה כבר עמדו ברבה וגם הרמב״ן ז״ל על גוף המנין שנשתוו כאן ובמנין אדנים שהי׳ כמה ירחים קודם. והרבה דברים נאמרו בזה. ולדעתי באשר לא נמנו כי אם יוצאי צבא. היינו ראוים להמנות בחיל המלך למלחמת הכנענים. והי׳ במנין הראשון שש מאות אלף וג״א וחמש מאות וחמשים ונקבע ע״ז הסך השראת השכינה והי׳ ידוע דנדרש להיות במדבר זה הסך. ומאז ואילך אפי׳ נעשו עוד הרבה בני עשרים מכ״מ לא נכנסו לצבא להמנות. כי אם בהפקד ע״י מיתה או סבה אחרת שיצאו חוץ למחנה היו נצרכים למלאות זה הסך מבני עשרים אחרים. ובהיותם עומדים במקום א׳ לא חש הקב״ה לצוות למלאות הצבא עד שהגיע קרוב לעשרים יום בחודש השני שאז היו מיועדים לצאת לדרך וה׳ בראשם כמלך בראש צבאיו. ע״כ בא הצווי לחזור ולמנות ולמלאות. זה הסך. ומלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא. שכל מלך לפי ערכו יודע כמה יהיו יוצאי צבא בחילו וכמה גדודים. ואיזה סך בכל גדוד עד שנתמלא הסך שנדרש. ומכ״מ בעת מנוחה במדינה אינו חושש במה שנעדרים ע״י מיתת כמה ב״א בכל גדוד. אך בעת שנדרש לצאת למלחמה והוא בראשם. מצוה לפקוד את כל הגדודים ולמלאות משארי בני מדינתו מספר הידוע עד שנכנס בעומק המלחמה והמלך כבר יצא בראש שוב אינו מקפיד להשלים הנעדרים במלחמה. וכך הי׳ בישראל ידוע הי׳ סך יוצאי צבא בכלל אך נחסרו בזה המשך ע״י העגל וכדומה. וגם יצאו מן המחנה כל צרוע וכל זב. ונצטוו כעת למלאות וגם לדעת ראשי כל גדוד כאשר יובא בסמוך. וכ״ז הי׳ המקום והשעה גורם מש״ה פירש הכתוב שהי׳ במדבר סיני. ובא׳ לחודש השני לא רחוק משעת היציאה לדרך. ואח״כ אע״ג שנחסר הרבה ע״י מתאוננים ומרגלים ועוד. מכ״מ כבר הופיע ה׳ בכבודו ית׳ ע״ז האופן:

2באהל מועד. משום דבסוף ספר ויקרא כתיב בהר סיני. מש״ה חזר ופירש דזה נדבר בא״מ. הרמב״ן. ויותר י״ל משום דבס׳ ויקרא היו כל הדבורים מצות קבועות לדורות. שהם במעלה עליונה מדברות שהם לשעה. כאשר יבואר להלן ז׳ פ״ט. מש״ה פי׳ הכתוב דמכ״מ גם זה נדבר בא״מ:

3באחד וגו׳. כמש״כ בשביל שהיה סמוך ליציאה ולמסע השכינה הי׳ גורם לזה הדבור: