העמק דבר על במדבר יא:יז

1ודברתי עמך שם. ובמעשה מקרא כ״ה כתיב וידבר אליו. וכבר ביארנו לעיל ז׳ פ״ט ובכ״מ. דבדבור ממש היינו תורה שבכתב כתיב אליו. שאז לא הי׳ משה מדבר מאומה אלא מאזין ומקשיב. אבל בתורה שבע״פ שהי׳ משה חוקר ומדבר ג״כ כתיב בכל מקום לדבר אתי וכדומה. וכאן הי׳ האצלת מרוח משה על הזקנים בשני דברים. חדא בכח הדיבור ולקחת נפש שומעיו. ובזה ישאו במשא העם. שנית בכח הנבואה ממש. מש״ה כאן דמדבר הקב״ה לענין ונשאו אתך במשא העם. שזה הי׳ מבוקש משה מש״ה ודברתי עמך. היינו שידבר עמו תורה בע״פ. ומכח הדבור של משה שמדבר לפני ה׳. אצל על הזקנים ובזה ונשאו אתך וגו׳. ולהלן מספר הכתוב שדבר אליו ובזה נאצל כח הנבואה. והנה הי׳ ראוי לכתוב כאן ודברתי אתך כמו בכ״מ. אלא אע״ג דאתו ועמו משמעות א׳. מכ״מ יש הבדל קליש בין שתי הלשונות. דעמו משמע יותר השתוות המדברים מלשון אתו. ע׳ להלן כ״ב כ׳ והראה הקב״ה ענותנותו בשעת דכאות רוח משה שדבר במרי שיחו. וכדכתיב ואת דכא אשכון:

2ואצלתי מן הרוח אשר עליך. שאתה משיב בדעת יתירה לפני:

3ונשאו אתך. בשפע דעת וכח הדבור על לב העם: