העמק דבר על במדבר יד:כא

1ואולם חי אני. הוסיף הקב״ה להגיד למשה הטעם שאינו סולח בשביל המדות. ויהי מכניס אותו הדור לארץ. ע״ז אמר דחי אני. משמעות חי כ״פ בתכלית השלימות כמש״כ בספר בראשית ב׳ ז׳ ובכ״מ. ומשמעות אני כ״פ בחשיבותי. כדאיתא בב״ר פ׳ מקץ עה״פ ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך וגו׳ מאני של בו״ד למדנו מהו אני של הקב״ה כשאמר פרעה אני פרעה ובלעדיך וגו׳ היה לו כל הכבוד הזה לכשיבוא אני של הקב״ה אני עשיתי ואני אשא על אחת כמה וכמה. העלו חז״ל דמה שאמר פרעה ליוסף אני פרעה לא היה כדי להודיעו מי מדבר עמו. וכי לא ידע יוסף מי מדבר עמו. אלא אני בחשיבותי וכחי לעשות גדולות. וכן מאמר ה׳ אני עשיתי פירושו אני בכחי כ״י וכבודי. ומזה הכונה אמרו חז״ל בסנהדרין פרק ה׳ בזמן שאדם מישראל מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ופי׳ בגמ׳ ירושלמי אנן תנינן קלני אית תנוי תני קל אני מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל. פי׳ שנעדר כ״י כבוד שמים וא״כ נתמעט כח של אני . ובאשר דשלימות של אני להקב״ה לא שייך באמת כלל שהרי לית מחשבה תפיסא ביה אלא משעת בריאת שו״א. וכשמגיעים לתכליתם מתמלא הכנוי אני . ותכלית בריאת שו״א הוא גלוי כבודו ית׳ כמבואר בכתוב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו׳. וא״כ כשמתמעט כ״ש נעשה קיל שם אני . וזהו דבר ה׳ ואולם חי אני. אימתי בא בשלימות שם אני וימלא כבוד ה׳ את כל הארץ. כשיתמלא כבוד ה׳ כל הארץ ממקצה הארץ עד קצהו. ורמז בזה להודיעו כי עפ״י גזרה זו תהיה סיבה שימלא כבוד ה׳ את כה״א שזהו התכלית. ומש״ה א״א לוותר על הגזירה ולמחול לגמרי מחמת המדות. ולא נתבאר כאן מהו ואיך יהיה סיבה לזה. ובא דוד המלך ברוה״ק בתהלים ק״ו ואמר וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. וביחזקאל כ״ג אמר ע״כ נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות. ולא נתבאר כ״ז בתורה. ומה שפרש״י שנגזר חורבן הבית. לבד שאין מזה רמז במקרא. עוד אין זה שייך לגלות ופזור הגדול בארצות. אלא הכל נרמז בזה המקרא. שמזה שנגזר פזור ישראל בכל ארצות. נגלה באמת כבוד ה׳ ע״י ישראל. (אחר כך ראיתי שכך פי׳ חז״ל בפסיקתא זוטרתי). ומזה יצא שחלפו עבודת אלילים. עד שיגיע שכליל יחלופו ויעברו ונגלה כבוד ה׳ בכל הארץ. וכתיב וישא ידו להם. היינו שנשבע כמו אשר נשאתי את ידי. היינו משום שמכ״מ משמעות חי אני שבועה ג״כ כמו להלן כ״ח ובכ״מ. והנה בשביל זה נגזר אח״כ שיהיו במדבר ארבעים שנה וכמו שיבואר להלן במקרא ל״ד. ויש לבאר עוד מה שהגיע עון מרגלים לאותו עונש ולזה התכלית. ובלי עון מרגלים לא הגיע כך. וא״כ האיך היה מגיע זה התכלית. אבל באמת אם לא סירבו מתחלה על הנהגה נסית והיו עומדים ברצון בזהירות יתירה כפי הראוי לזה האופן כמש״כ לעיל. ואם היו חוטאים היה בא העונש מיד כמו שהיה במדבר. אז היה נשמע גם בהיותם בא״י איזה משך בכל העולם כבוד שמים ועבודתו. שהרי בקריעת ים סוף לבד נודע לכמה אוה״ע מסביב מכש״כ שהיה בזה האופן בא״י בישובם באופן נעלה מטבע כל הארצות. והרי היה מגיע ע״י לזה התכלית באיזה מאות שנים. משא״כ כשבקשו הנהגה טבעית ובהשגחה נסתרת ולא ניכר בחוצות אוה״ע השגחתו ית״ש וכח עבודתו אלא לעמו. וא״כ לא היה מגיע לזה התכלית אם לא ע״י פזור ישראל ועם ה׳ נמסרים על קדוש שמו ית׳. והכל רואים שאין כל אומה ולשון יכולים בהם ושהיא רק השגחתו ית׳ להציל שה פזורה ישראל משבעים זאבים. ובזה מגיע בדור דור לזה התכלית (וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ט א׳) כ״ז הוא הסיבה שלא נשמע תפלת משה ע״פ י״ג מדות. אמנם מטענתו הראשונה ושמעו מצרים נתקן גזירה שלא ימותו במכת דבר כאיש אחד. כי אם לאט לאט ויסור החשש כאשר יבואר: